שלטי הגיבורים על קידושין כז:

כתב מיי' עד אחד נאמן להעיד שנולד בן לבעלה להתירה וכתב עוד מי שזינה עם פנויה או אם אשת איש ונתעברה ואמרה זה העובר ממנו הוא דאפילו הוא מודה לה אע"פ שהוא בנו לענין ירושה ה"ז ספק לענין יבום שכמו שזינתה עמו כן זינתה עם אחר ומאין יודע הדבר שזה בנו ודאי והרי אין לו חזקה ולעולם ספק הוא ולהחמיר דנין כן ולא מתייבמת ע"כ. והרא"ש כתב בתשובה על אחד שהיה לו משרתת בביתו והיתה מיוחדת לו וילדה ואמר שהוא בנו שפוטר אשתו מהיבום אע"פ שלא רצה ליכנס למילה כשמלוהו והביא דברי מיי' וכתב ודבריו תמוהין מאד מאחר שקורהו ספק למה כתב שיורשו ומוציא הממון מחזקת היורשין הודאין ואי משום שהאב נאמן על בנו כרבי יהודה א"כ לענין חליצה נמי יהא נאמן ואף לפי דבריו בנדון זה שהיתה מיוחדת לו וילדה ואומר שהוא בנו אפשר דבכה"ג לא קאמר שתחלוץ שהוא לא כתב אלא זנות באקראי פנויה דומיא דאשת איש: כתב מיי' מי שהיה לו שפתה והוליד ממנה בן והיה נוהג בו מנהג בנים או שאמר בני הוא ומשוחררת היא אמו אם ת"ח הוא אדם כשר שהוחזק בדקדוקי מצות ה"ז יירשנו ואעפ"כ אינו נושא ישראלית עד שיביא ראיה שנשתחררה אמו ואח"כ ילדה שהרי הוחזקה שפחה בפנינו ואם משאר הדיוטות הוא ואצ"ל אם הוא מהמפקירין עצמן לכך הרי הוא בחזקת עבד לכל דבריו ואחיו מאביו מוכרין אותו ואם אין אחים מאביו חוץ ממנו אשתו מתיבמת:

כתב בפסקי הרא"ש ואם אמר בשעת קדושין יש לי בנים אפי' חזר בו בשעת מיתה ואמר אין לי בנים אינו נאמן אמר בשעת מיתה יש לי אחים והיא זקוקה ליבם והוא היה בחזקת שאין לו אחים אינו נאמן ואם אמר בשעת קדושין אין לי אחים אפילו שחזר בו בשעת מיתה ואמר יש לי אחים אינו נאמן אבל אם היה בחזקת שיש לו אחים והוא אומר אין לי אינו נאמן:

כתב הטור לא היה מוחזק באחים ואמר יש לי אחים אינו נאמן בא אחר ואמר אני אחיו אינו נאמן ואפילו עד אחד מעיד עליו שהוא אחיו אינו נאמן להוציאה מחזקתה היה מוחזק באחים ואמר אין לי אחים או שאמר על מי שהוא מוחזק שהוא אחיו אינו אחי כתב הר"י הלוי שהוא נאמן להתירה ומיי' כתב שאינו נאמן וכן דעת רבינו וכן היא מסקנת הרא"ש:

כתב סמ"ג מכאן מדקדק ר"ת שאם שידך אחת מבנותיו לאחד ואמר לו בסתם בתך מקודשת לי מסתמא המשודכת קדש כיון שיש עליו חרם תקנת קהלות לא שביק לה ומקדש האחרת ואפילו במקום שאין תקנה מ"מ שארית ישראל לא יעשו עולה וכ"ש אם המשודכת במקום החתן והאב שדעתו עליה וכ"ש אם אמר לו בתך הגדולה ואין לו בנות כי אם מאשה אחת שאז אין שום ספק שגדולה שבכולן רוצה לומר וכתב הרמ"ה ודוקא דשויתיה שליח לקבל קדושין סתם דלא אמרה מפלוני אבל אמרה לו מפלוני מסתמא כי קביל מיניה אדעתא דידה בלחוד הוא דקביל ואפ"ה לא מכרע מלתא לאפוקי שארא בלא גט אלא היא וכל הנערות והקטנות מקודשות מספק ושאר הבוגרות אינן בכלל וכן אם שדך בתו הגדולה והיו לו בנות אחרות ואמר לו המשדך בתך מקודשת לי ועשתה אותו שליח לקבל הקדושין אין דעתו על האחרות והיא מקודשת קדושין ודאי ואפילו לא שדיך ואמר לו בתך הגדולה מקודשת לי ואין לו בנות אלא מאשה אחת ודאי דעתו על הגדולה והיא מקודשת בודאי ועוד היה אומר ר"ת אפשר לומר אפילו לא אמר בתך הגדולה אלא בתך סתם דעתו על הגדולה אפילו בלא שדוכין דלא חשיב קדושין שאין מסורין לביאה אלא כשאמר אחת מבנותיך ומ"מ לא להורות הלכה למעשה אמר כן. כתוב בשאלתות ראובן היו לו ד' בנות ונתן לו שמעון קדושין סתם על אחת מבנותיו ולא פירש למי היה נוטל בתו הגדולה אינה ברשותו ואינה מקודשת ואותן שהן קטנות שהן ברשותו לקדש נאמן לומר לזו כוונתי ועליה קבלתי קדושין ואם אינו יודע ששכח כולן צריכות גט: שאלה להרא"ש על ראובן שהיה לו ב' בנות קטנות רחל ולאה וקדש רחל לבן אחיו ושדך לאה עם כהן אחד ושוב לא נשא הכהן חן בעיניו והסכים בדעתו לקדש לאה לאחר לפוסלה על הכהן ובא אתי ראובן למקום שראובן אחיו מצוי ולאה בתו והוציא טורטניים ואמר לראובן בפני עדים הילך קדושין לבתך ולא פירש איזו מבנותיו ולא למי קדשה ולא דבר בענין קדושין כלום בפני עדים קודם המעשה אך אחר שפירשו משם שאלו אחד מהעדים למי קדשה והשיב לעצמו קדשה והשיב שאין כאן בית מיחוש ואינה צריכה גט: לשון ריא"ז מי שהיו לו שתי בנות אחת מהן נערה או קטנה ואחת מהן בוגרת ואמר לו אחד הרי בתך מקודשת לי סתם ולא פירש אי זו אע"פ שהרשית הבוגרת את אביה לקבל לה קדושיה ואע"פ שזכתו בכסף קדושיה אין הבוגרת בכלל הקדושין הללו שסתם דעתו לא היה אלא על בתו הקטנה או נערה שמצוה עליו להשיאה אבל אין הבוגרת מוטלת אלא על עצמה וכן אני אומר שאם היו לו ב' בנות קטנות ושידך אדם א' על אחת מהן וכשבא לקדש אמר לו הרי בתך מקודשת לי ולא פי' אי זו קדש ה"ז לא היה דעתו אלא על אותה ששידך שכבר גלו דעתן עליה מקודם לכן כמב"ה: