שלטי הגיבורים על קידושין א.

אבל אם בא עליה אדם בלא קדושין לשם זנות לוקה משום לא תהיה קדשה והיא זונה האמורה בתורה ואפי' לא בא עליה לשם זנות אלא לשם אישות בינו לבינה אינה נחשבת כאשתו אפילו אם יחדה לו אלא אדרבה כופין אותו להוציאה מביתו. וכן כתב הרא"ש בתשובה פנויה המשרתת בבית ראובן ויצא קלא דלא פסיק שמתיחד עמה לא מיבעיא שבני המשפחה יכולין למחות בידו שהוא פגם להם שתהיה פילגשו אלא ב"ד כופין אותו להוציאה מביתו שדבר ידוע שהיא בושה לטבול ונמצא שבועל נדה ואפילו הכניסה לחופה אינו קונה להיות כאשתו ור"ח כתב שאם הכניסה לחופה צריכה גט מספק:

נשאל להרא"ש לאה שאמרה לראובן תן לי מנה שאתה חייב לי ונתן לידה שלש פשיטים וכשנתנם לידה אמר לה הרי את מקודשת לי וכששמעה השליכה המעות ואמרה איני רוצה לקדש ועדים מעידים בזה והשיב שאין כאן בית מיחוש ואינה צריכה גט וכתב מיי' אבל האיש שאנסוהו וקדש קדושיו קידושין ורבינו כתב שאין קידושיו קידושין וכן כתב בעל העיטור: לשון ריא"ז כשם שאין האיש מקדש אלא מדעתו כך אין אשה מתקדשת אלא מדעתה ואם הלקה האיש את האשה ויסרה עד שנתרצית לו וקדשה אינה מקודשת הוא עשה לה שלא כהוגן לפיכך עשו לו חכמים שלא כהוגן ובטלו את קדושיו וכן מבואר בחזקת הבתים:

לשון ריא"ז אע"פ שכל דבר נקנה בחליפין והקנין הרי הוא כחליפין שהלוקח נותן כנף סודרו למוכר וקונה בו כל מה שזה רוצה להקנות לו האשה אינה נקנית בכך שאין האשה נקנית בחליפין ואע"פ שיהיה בהן שוה פרוטה כדברי המורה ומז"ה אומר שאם דעת האשה הוא להתקדש בתפישת הקנין לבד שהוא כנף בגדו ויש בו שוה פרוטה הרי זו מקודשת שהרשות בידה לפסוק כנף בגדו ולעכבו בידה אם תרצה ולא אמרו שאין האשה נקנית בחליפין אלא כשדעתה להתקדש במנה ונותן לה קנין כדי לקיים הקדושין והוא יתחייב לה המנה כמו שביאר מז"ה וכדברי המורה נראה לי שאע"פ שלא היה דעתה להתקדש אלא בקנין הסודר הואיל והזכיר לשון חליפין או שאמר תיתפשי לי קנין להתקדש לי אינה מקודשת כב"ה: