שלטי הגיבורים על קידושין יח

והכי פסקו סמ"ג ורב האי וה"ג ושאלתות ומיי' וראב"י כ' דהיכא דברור שנתרצה האב מקודשת אם היו הקדושין בעין בשעת רצוי האב דלא גרע מפקדון שמקודשת וכבר היה מעשה והסכימו לדעת אחת רבינו אליקים וראב"ן ורשב"ם אלא שהם מצריכין שיאמר לה האב צאי וקבלי קדושין ורשב"ם אומר שאינו צריך ומיהו היכא שנתאכלו המעות בשעת רצוי האב אפשר שיסכימו לדעת רבינו. והרא"ש תמה על רבינו שכתב אפי' נתרצה האב וכ"כ הרמ"ה דוקא סתם דלא ידעי' אם נתרצה אם לא כגון ששמע ושתק אבל אם נתברר שנתרצה כששמע הוו קדושין משעת שמיעה אפילו אם לא שידך ואפילו אם לא נתרצה מיד כששמע אלא שתק ולא מיחה ואח"כ נתרצה הוכיח סופו על תחלתו והוו קדושין משעת שמיעה אפי' אם נתאכלו המעות קודם שמיעה בד"א שלא מיחתה היא או אביה קודם שנתרצה אבל אם מיחתה היא או אביה קודם שנתרצה לא הוו קדושין אפילו נתרצה האב אח"כ וקטנה שקדשה עצמה למי שגלה האב דעתו שהיה חפץ לקדשה חיישינן שמא נתרצה והוו קדושין כל זמן שלא שדכה עם אחר וטרח לחזור לשדכה לשני: לשון ריא"ז קטנה שנתקדשה שלא מדעת אביה אף על פי שנתרצה אביה אחר מכן בעת ששמע אע"פ ששדכו עם האב קודם הקדושין ולא היה שם רצונו אין חוששין לקדושיה כל עקר ואינה צריכה ממנו גט ואם היתה נערה שנתקדשה שלא מדעת אביה ושמע אביה אח"כ ונתרצה הרי היא מקודשת לפי שהנערה בת דעת היא וכל זמן שהאב אינו ממחה אלא הוא רוצה בקדושין קדושין גמורין הן ואע"פ שלא ידע האב בשעת קדושין ואע"פ שלא שדכו עליה מתחלה וכך היא שטת מז"ה בפסקיו אבל ר"י כתב שאף בקטנה אם שדכו עליה קודם קדושין ונתרצה האב בעת ששמע אחר הקדושין אע"פ שלא ידע בעת הקדושין צריכה גט לקדושיה ומדרך התלמוד נראה בעיני לומר שאם נתרצה האב בעת ששמע אחר הקדושין אע"פ שלא שדכו עליה מתחלה אע"פ שלא ידע בשעת הקדושין כל עיקר הרי היא מקודשת קדושין גמורין ושוב אין קדושין תופסין בה מאחר בין אם היא נערה בין אם היא קטנה ואם לא נתרצה אביה כששמע בקדושין אע"פ ששדכו עליה מתחלה עם האב הואיל ולא ידע בעת הקדושין וגם עכשיו אינו רוצה אינה צריכה ממנו גט כל עיקר ואין חוששין שמא נתרצה האב מתחלה וברשותו נתקדשה לו. בטלה היא קדושיה עד שלא ידע האב בהן אע"פ שנתרצה בהן האב לבסוף אינן קדושין שכשם שהאב יכול לעכב בקדושיה כך היא יכולה לעכב בהן ולבטלן כל זמן שלא נתקיימו הקדושין ברצון האב: