שלטי הגיבורים על קידושין י:

ובזכו לו וכתבו לו השטר שחוזר בשטר כתב ר"ת דוקא בשטר מתנה אבל אם הוא שטר מכר כשזכו לו בשדה כותבין לו שטר בעל כרחו ור"י פירש דאפילו בשטר מכר אין כותבין בלא דעת המוכר אלא שהלוקח יכול לחזור בו ולומר לא קניתי אלא ע"מ שתכתבנו לי שט"מ ומיהו גם המוכר יכול לחזור בשטר אם יקבלנו הלוקח בלא שטר וכן דעת הרא"ש וה"ר יונה כתב וחילק בין זיכה לו ע"י אחר ובין זוכה הוא בעצמו שכתב אע"פ שחוזר בכתיבת השטר אם הוא מכר אינו יכול לחזור בו מאחריותו ואם מתנה אם אמר שדה זו אני נותן לך באחריות לך חזק וקני מתחייב באחריותו וכמו שמתחייב באחריותו ע"י שטר כך מתחייב נמי באחריות ע"י חזקה למגבי מבני חרי אבל לכתוב לו השטר אינו מתחייב דה"ל קנין דברים וי"א דאפילו בכתיבת השטר נמי מתחייב כשמחזיק הלוקח או המקבל בעצמו והא דאמרינן שחוזר בשטר היינו כשאומר לעדים זכו לפלוני אבל באומר ללוקח או למקבל עצמו זכה ואכתוב לך שטר אינו יכול לחזור בו: שאלה להרא"ש ראובן שקנו מידו שנתן לשמעון בית והעדים עשו כתב זכירה על זה וחתמו עליו וכשבאו לכתוב השטר מיחה הנותן שלא יכתבו השטר אם יכול לעכב אם לא: תשובה יראה שיכול למחות אע"ג דסתם קנין לכתיבה עומדת ה"מ סתמא דמסתמא ניחא ליה למקנה שיכתבו שטר לקונה אבל אם מיחה לא כתבינן ואי משום שכבר כתבו הזכירה רשב"ם פי' אפילו נכתב שטר גמור ונחתם יכול לחזור עד שלא בא לידי המקבל מתנה ובמקומות נוהגין שהעדים אומרים למקנה בשעת הקנין דע כי נכתוב השטר ולא תוכל למחות בנו ואפילו קנו מידו על השטר שאמר בפירוש אני מקנה לכתוב השטר ולא אוכל לחזור בי למחות בסופר מלכתוב ובעדים מלחתום עדיין יכול לחזור בו דהאי קנין דברים בעלמא הוא ואין קנין חל עליו שאין כאן שעבוד נכסים שיחול הקנין עליו דבשטר מתנה אין משעבד נכסיו ואפי' המקנה לחבירו שיכתוב שטר על מכר נמי קנין דברים הוא שכבר נשתעבדו לו נכסיו משעת מכירה הלכך אין תקנה שלא יוכל לחזור בו עד שיבא השטר ליד המקבל מתנה ע"כ וי"א שאם אמר כתבו וזכו לו בשטר שמיד שכתבוה זכו לו ואינו יכול לחזור בו והרמ"ה כתב דאפ"ה יכול לחזור בו דבההיא שעתא אכתי ליתיה לשטריה ואין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם והכי מסתבר:

כתב הטור ואפילו מטלטלי דניידי משתעבדי ואפילו בקרקע כל שהוא יכול לשעבד כל מטלטלין ואם אין קרקע ללוה והמלוה זיכה לו בתוך שדהו בקנין או באחד מהקנאות שקונין בהם קרקעות או שהשאילו או השכיר לו קרקע כל שהוא ה"ז מקנה ע"ג כל מטלטלין שירצה וא"צ לסיים המקום שמקנה אגביה המטלטלין ואם אין קרקע ללוה וגם אין למלוה להשאילו או להשכירו יכתוב הקניתי לו ד' אמות קרקע בחצרי ואגבן הקניתי המטלטלין לו ואע"פ שאין אנו יודעים לו קרקע הודאת בע"ד כמאה עדים דמי ולא מחזי כשקרא שאפשר שיהיה לו קרקע במדינה אחרת ואין אנו יודעים בה:

ומיי' כתב שאם הם בתוכו א"צ שיאמר קנה לך אגביו המטלטלין והראב"ד השיג עליו וכתב כסברא ראשונה וכן יראה מדברי הרא"ש:

כתב הרא"ש ה"ג ברוב ספרים הב"ע לדמי הכי נמי מסתברא דאי ס"ד מאה צאן ומאה חביות ניקנינהו ניהליה בחליפין אלא מאי לדמי נקנינהו ניהליה במשיכה אלא מאי אית לך למימר דליתא למקבל מתנה ה"נ דליתא למקבל מתנה וכתב הר' שמעיה וכן כתב הריב"ן דיש לדקדק משמועה זו דאין מועיל קנין סודר שלא בפני הקונה לו בחליפין על ידי אחר. ופליאה הוא בעיני רש"י שהרי מעשים בכל יום שקונין בסודר שלא בפני המקבל מתנה. ויש גרסא אחרת אלא מאי לדמי ונקנינהו ניהליה במשיכה דליתיה למקבל מתנה ונזכינהו ניהליה אגב אחר וכו' וכן הגיה רש"י בפירושי כתב ידו וגירסא זו עיקר. וכן מוכיח בכוליה תלמודא דקנין סודר מועיל מה שהעדים קונין מן המקנה בשביל הקונה. ולכך הורגלו לעשות קנין בסודר של עדים שלא בפני הקונה לפי שרוב הקנינים הם שלא בפני הקונה ועוד האריך בראיות.

כתב הטור [סי' קצב] אם היו בשכירות והחזיק באחד מהן קנה את כולן וכשם שקרקע נקנה בכסף בשטר ובחזקה כך שכירות הקרקע נקנה בכסף ובשטר ובחזקה לזמן השכירות היו מקצת הקרקעות במקח ומקצת בשכירות כיון שהחזיק באחד מהן בין בשל מכר בין בשל שכירות ונתן המעות קנה את כולן וכ' מיי' דה"ה נמי אם היו של מתנה קונה בחזקת אחד מהן את כולן ולפי זה אינו קונה בחזקת שדה אחד אלא כדי שיעור שקונה המחזיק בנכסי הגר כאשר יתבאר במקומו בע"ה: