שלטי הגיבורים על כתובות סה:

ירושלמי הוא רוצה לעלות והיא אינה רוצה כופין אותה לעלות היא רוצה לעלות והוא אינו רוצה אין כופין אותו לעלות וכתב ה"ר מאיר דירושלמי איירי בזמן הזה ומתניתא דקתני דכופין אותה לעלות איירי בזמן הבית ואין תירוץ זה מספיק דאי איירי בזמן הזה למה כופין אותה אלא נראה שאין חילוק בין בזמן הזה לזמן הבית כסתמא דמתניתא. כתב ר"ת מי שהוא מיהודה והביא אשה מגליל ליהודה ונשאה שם אין כופין אותו לצאת ממקומו אחריה אבל אם הלך הוא לגליל ונשאה שם אז כופין אותו לעמוד שם עמה ואם האיש ואשה ממקום אחד ביהודה אע"פ שנשאה בגליל כופין אותו לצאת מגליל אפי' מעיר לכרך ומכרך לעיר ואם האיש מעיר והאשה מכרך או איפכא ושניהם מיהודה ונשאה בעירו אין האשה יכולה לכופו להניח מקומו כיון שאין המקומות שוים והוא נשאה בעירו וכ"ש שאין האיש יכול לכופה להניח מקומה כיון שאין שני המקומות שוין ונשאה בעירה אבל אם מקומותיהם שוים שתיהם כרכים או עיירות כופין לאיש לעזוב את מקומו אע"פ שנשאה במקומו: שאלה להרא"ש ראובן שטוען כי קודם הנישואין התנה עם אשתו שישאנה במקומה על תנאי שאחר הנשואין תבא אליו לדור במקומו והיא מודה בזה התנאי אלא שאומרת אח"כ כשנישאת כתב בכתובה שלא יוציאנה ממדינה זו למדינה זו ובטל התנאי הראשון ואינה רוצה לצאת ממקומה תשובה לא נמחל תנאי הראשון בזה כי הכתובה נכתבה כמו שרגילין לכתוב בכל הכתובות ולא כוון לעקור תנאי שהתנה בפירוש ועוד שהוצרכה לתנאי הכתובה שכתב שלא יוציאנה ממקומה דהיינו מדינה שקבלה לדור בה ואדעתא דהכי ניסת לו שתדור שמה ולא יוכל להוציאה משם נמצא תנאי הכתובה אינו עוקר תנאי הראשון כלל ואם אינה רוצה לדור עמו במקומו אינו חייב במזונותיה:

סמ"ג כתב נשא אשה בקפוטקיא וגרשה בא"י נותן לה ממעות קפוטקיא כרבינו כתב הטור ואם מעות מקום הגירושין טובים משל מקום הנשואין נותן לה ממעות מקום הנשואין אע"פ שבשאר חוב נותן לעולם ממעות של המקום שנשתעבד בו בכתובה הקילו ור"ת כתב שגם כתובה נגבית לעולם לפי המקום שנשתעבד בו אבל רבינו ומיי' וכל הגאונים כתבו כסברא ראשונה כתב מיי' בד"א כשהיה כתוב בכתובה מעות סתם אבל אם פירשה בה מטבע ידוע בין בעיקר בין בתוספת הרי הוא כדין המלוה לחבירו מטבע ידוע שיפרע לו מה שהלוהו:

וסמ"ג כתב דכתובת בתולה היא דאורייתא והאריך בראיות לבאר זה וכ"כ התוס' ומיי' כתב כרבינו וכן כל הגאונים: והרא"ש כתב ודאי כתובה דרבנן אלא שתקנו חכמים נ' סלעים של צורי כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה ואסמכוה אקרא כמוהר הבתולות ומש"ה יש מקומות שנוהגים לכתוב כסף זוזי מאתן דחזו ליכי מדאורייתא שלא יטעה אדם לומר כיון שהיא דרבנן לא תגבה אלא נ' סלעין דרבנן והכותב כסף זוזי מאתן דחזו ליכי לא הפסיד:

מכאן אתה למד שטר שאין כתוב בו שום מקום שנכתב בו כשר לכל דבר וה"ה לשטר שאין כתוב בו זמן כלל שהוא כשר ואע"פ שעדות זו אי אתה יכול להזימו אין לחוש בדיני ממונות מיי' פרק י"ז מהל' מלוה: