שלטי הגיבורים על כתובות סה.

כתב הטור ואם מת אי מהם והניח יתומים קטנים ולא הניח קרקע מדינא דגמ' היתומים גובין מטלטלין והוא יפסיד ואם הוא פיקח יגבה אותם קרקע וחוזר וגובה אותו מהם ועכשיו שתקנו הגאונים שגובין ממטלטלי דיתמי כל א' עומד בשלו אפי' לא הניח להם אביהם כלום שאם יגבו מזה אפי' מעות חוזר וגובה אותה מהם וכתב הרמב"ן אפי' היתומים קטנים אין אומרים שהם יגבו מיד ולא יגבה מהם עד שיגדלו כיון שתפס מחיי אביהם שנים שיש לכל אחד מהם שטר במנה על חבירו והם שוין בנכסיהן דדינא הוא שיעמוד כל א' בשלו ומכר אחד מהם חובו לאחר והלוקח בא לתובעו וטוען הלוה כיון שכל א' וא' עומד בשלו הוי השטר כמו פרוע וכשם שהוא לא היה יכול להוציא ממנו כך אתה שבא' מכחו לא תוציא ממני כלום כתב הרמב"ן שאין שומעין לו שאין השטרות בחזקת פרועין אלא שאין ב"ד נזקקין להן משום אפוכי מטראתא תדע שאם אח"כ קנה זה עידית ובינונית ואין לשני אלא זיבורית כל א' גובו חובו אע"פ שבשעת הלואה היו שניהם שוין בנכסיהן אלא כך הוא הדין הלוקח גובה מן הלוה וחוזר הלוה וגובה מן המוכר מבני חורין ואם אין לגובה נכסים אם גבה הלוקח קרקע מזה חוזר וגובה ממנו שהרי הוא משועבד לו לחובו ואם גבה ממנו מטלטלין רואין אם שעבד לו מטלטלין אגב מקרקעי שקנה ושיקנה חוזר וגובה אותו ממנו ואם לאו אינו טורף ממנו כלום:

כתב הטור ונראה דה"ה בכל ארץ וארץ כיוצא בזה לפי מה שהיא חלוקה בגבולותיה וכתב הר"ם מרוטנבורק אם הוא מיהודה וקדשה בגליל אם לא נשאה בגליל אלא בעבר הירדן צריכה לילך אחריו ליהודה שהיה מקומו בשעה שקדשה ובנושא אשה ביהודה והוא מיהודה שאינו יכול להוציאה משם לגליל גם בזה כ' הר"ם מרוטנבורק שאינו יכול להוציאה מאותו הארץ אפי' להביאה לארצה כגון אם הוא מיהודה ונשאה שם אינו יכול להוציאה משם ולהביאה לגליל אפי' היתה מגליל: לשון ריא"ז וכן כל שאר הארצות שהן כעין יהודה דנין אותו כמותן ואם היה בן גליל שנשא אשה ביהודה מוליכה למקומו כמו שמבואר בתוספתא ואם התנו ביניהם הכל לפי התנאי אף במקום שרשאי להוציאה מוציא מנוה הרע לנוה היפה אבל לא מנוה היפה לנוה הרע כמב"ה:

פי' סמ"ג שנוה היפה בודק מפני שהיא צריכה להטפל ולבדוק עצמה בנוה היפה כדי שלא תהא קלה בעיניו וכעורה ורש"י פי' בודק את הגוף ששינוי ווסת תחלת חולי מעים וכן פי' בערוך: