שלטי הגיבורים על כתובות סג.

כתב סמ"ג בהרבה ראיות יש להוכיח דאם לותה ואכלה חייב הבעל כשיבא לשלם אפי' לא לותה בב"ד וכן יש להוכיח מפי' רש"י ואמנם רבותינו הצרפתים בשם ר"ת כתבו שתצטרך שתלוה האשה בב"ד ופי' ר"י דוקא שלותה אחר שפסקו לה ב"ד אבל אם לותה קודם שפסקו לה ב"ד אם ירצה לא ישלם כי יאמר היה לה להתפרנס ממעשה ידיה והרא"ש כתב אם לותה בעדים אף בלא ב"ד דחייב לפרוע ומוציאין מן הבעל ואם יאמר כשיבא צאי מעשה ידיך שעשית או שהיה לך לעשות במזונותיך רשאי ואינו משלם מה שלותה אע"פ שאינה מספקת כל צרכיה במעשה ידיה כיון שמספקת לדברים גדולים היתה דוחקת ומצמצמת עצמה כדי שלא תתבייש לבא לב"ד על עסק מזונותיה אבל ב"ד אין פותחין לו בטענה זו אלא אומרים לו צא ופרע מה שלותה ואם מעצמו יטעון רשאי אם ידוע שהיא מספקת לדברים גדולים אבל אם אינה בת מלאכה לאו כל כמיניה לטעון כך ואם קדמו ב"ד ופסקו לה כיון שבאתה לפני ב"ד גלתה דעתה שאינה רוצה להתפרנס בדוחק ואין לו עוד טענה על מעשה ידיה כי מסתמא כשב"ד פסקו לה מזונות דקדקו מה שצריכה יתר על מעשה ידיה שרגילה לעשות ע"כ:

והתוס' כתבו דוקא אם לותה אחר שפסקו לה ב"ד מזונות משום דקשיא להו ההיא דלעיל ואם אמר צאי מעשה ידיך במזונותיך רשאי כלומר לא אפרע כי היה לך להתפרנס ממעשה ידיך ומתני' דחנן דאמר איבד מעותיו משום דפרנס מעצמו הא אם לותה משלם מיירי כשפסקו לה ב"ד תחלה והרא"ש כתב דאם לותה בעדים אף בלא פסק דין חייב לפרוע ומוציאין מן הבעל מה שהלוה לה ואם בא ואמר צאי מעשה ידיך רשאי וכו' כמבואר בהגה"ה דלעיל והני מילי היכא דטעין הכי אבל אי לא טעין לא טענינן ליה ורמב"ם כתב שמי שהלך למדינת הים ואשתו תובעת מזונות שאין ב"ד אומרים לה שתעשה ותאכל אלא פוסקים לה מזונות והרא"ש כתב דלא מסתבר כלל שהדבר ראוי כשנפרעין מנכסי האדם שלא בפניו שיש להפך בזכותו אבל אחרי ששב בעלה ולא אמר צאי וכו' אז לא טענינן ליה: כתב הרמ"ה ז"ל ממה שחייב הבעל לשלם מה שלותה אשתו קטנה שמעינן דקטן שלוה בקטנותו כשהגדיל חייב לשלם דאי סלקא דעתך דקטן שלוה פטור אמאי משלם הבעל מה שלותה דכל היכא דהיא פטורה בעל נמי לא מחייב דקי"ל כחנן דאמר הניח מעותיו על קרן הצבי אלא הכא היינו טעמא דמחייב משום דשקלא להו דרך הלואה וכיון דמחייבת למלוה בעלה נמי מחייב וה"ר יונה חלק עליו ועיין בהרא"ש: