שלטי הגיבורים על כתובות נג.

לשון ריא"ז קדמה השניה וגבתה מוציאין מידה לפי שבע"ח מאוחר שקדם וגבה מה שגבה לא גבה ואין דין קדימה במטלטלי אלא כל הקודם בהם זכה ואפי' המאוחר בשטרו ונראה בעיני שאף בקרקעות אם היה שעבודן שוה כגון שנכתבו שתי הכתובות או שני שטרי החוב ביום א' או שקנה החייב את הקרקע אחר שתי הכתובות אע"פ שקודמות לזה וכן הלוה קנה אחר שני שטרי בעלי חוב ששעבודן שוה בו (וקנה) וקדמה אמות מן הנשים או אחד מבע"ח וגבו אותו קרקע בשטרן אין מוציאין מידן כמו שמבואר בתלמוד א"י

כתב הטור מי שיש עליו בע"ח הרבה כל מי שקדם זמן קנין של שטרו הוא קודם לגבות אפי' אם הגיע זמן הפרעון של המאוחר קודם כגון שלוה מראובן בשטר בניסן וקבע זמן הפרעון לשנה ולוה משמעון באייר וקבע לו זמן בחצי שנה אע"פ שזמן פרעון של אחרון קודם לזמן פרעון הראשון ראשון שקדם זמן קנייתו קודם לגבות בין מלוה עצמו בין מלקוחות ואם קדם המאוחר וגבה קרקע מוציאין מידו ואם מכרם קודם שהספיק הראשון להוציאם מידו אין המוקדם חוזר עליו אפי' אם המעות בידו עדיין אלא חוזר על הלקוחות ששעבודן בידו ואם מכרם לעובד כוכבים שאינו יכול להוציא מידו אז חייב לשלם לו אפי' אין המעות בעין מדינא דגרמי: שאלה להרא"ש ששאלת בע"ח שגבה חובו מבתי שמעון בכתב שלטון העיר שעשו הכרזה ל' יום ואח"כ בא בע"ח המוקדם להוציא ממנו וטען המאוחר כיון שלא ערערת בשעת הכרזה הפסדת כחך תשובה אם היה הכרוז יוצא כל מי שיש לו זכות ושעבוד על קרקע זה יבא ויערער וכל מי שלא יבא ויערער עתה יבטלו זכיותיו כיון שנהגו כן דינא דמלכותא הוא ובטלו זכיותיו אבל אם בסתם הכריזו כל מי שיש לו זכות יבא ויערער לא בטלו זכיותיו למי שלא בא בשביל השתיקה שאין כאן מחילה ושמא לא היה נראה לו שיש מקום וזמן באותה שעה דמטלטלין אין בהם דין קדימה לפיכך אם קדם המאוחר וגבה אין מוציאין מידו: שאלה להרא"ש לוי הוציא שטר על ראובן וקודם שהזמינו לדין שלח הדיין וסגר חנותו ואח"כ הוציא שמעון שטר מוקדם לשל לוי וטוען שאין זה בע"ח מאוחר שקדם וגבה מה שסגר הדיין חנותו של ראובן. תשובה הדין עם שמעון מה שסגר החנות אין זו גבייה כל זמן שלא שמו הסחורה ונתנום ללוי: שעבד לו מטלטלי אגב מקרקעי אז דינו כמקרקעי ואם קדם המאוחר וגבה מוציאין מידו ואם קדם המאוחר וגבה מעות אין מוציאין מידו שהרי מטבע אין בו סימן שיוכלו עדים להעיד על אלו המעות שראו אותן עצמן ביד הלוה קודם שלוה וה"ל כמו לוה ולוה באגב וקנה וחזר וקנה שזכה התופס בין אם הוא ראשון או אחרון ואם אפשר הדבר להתברר בעדים זכה הראשון והכל לפי ראות עיני הדיין:

כתב הטור לפיכך אם השותף שדן עם זה יצא חייב צריך שותפו לקבל דינו ודוקא בדברים שאף אם הוא בעצמו בא לדון לא היה יכול לשנות בטענת חבירו לפיכך מתחייב גם הוא בטענת חבירו ונ"מ שהיו יורדים מיד לנכסיו ואינו יכול לומר תנו לי זמן עד שארד עמו לדין אבל אם יכול לשנות הטענות כגון שהודה הראשון או שאמר אין לי ראיה וזה כופר או יש לו ראיה לא הפסיד ואפי' בשאינו יכול לשנות הטענות דאמרי' שאינו יכול לומר תנו לי זמן עד שארד עמו לדין דוקא כשהוא בעיר דכיון שהוא בעיר ולא בא ודאי ניחא ליה במה שטען זה בשבילו אבל אינו בעיר לא הפסיד ויכול לומר תנו לי זמן וכתב מיי' לפיכך יכול הנתבע לעכב ולומר לא אדון עמך אלא על חלקך או הבא הרשאה משותפך שהרי יבא שותפך ויתבע גם הוא וכתב הרא"ש מאי איכפת ליה אם ידון על הכל אם יזכה בדין כנגדו הרי נפטר מחלקו ועוד מצי האי למימר אם ארד עמך לדין על החצי ואזכה בדין אצטרך לחלוק עם שותפי שיאמר לי מאן פלג לך הלכך כיון שאינו יכול לזכות בחלקו אא"כ ירד עמו לדין על הכל צריך להשיב לו על הכל ומסתברא כדברי מיי' ז"ל דאיכפת ואיכפת שאם יזכה לא יזכה אלא בחצי ואם יתחייב יתחייב בכל א"כ לקתה מדת הדין וכי בשביל שאין התובע יכול לזכות בחלקו אא"כ ירד עמו לדין על הכל נכוף למחזיק שירד עמו לדין על הכל בדבר שיכול להפסיד ולא להרויח וי"א היכא שאינו בעיר שצריך המחזיק לדון עמו פעם אחרת [שהיה יכול] להחרים עליו שלא ידע שירד שותפו עמו לדין ושלא צוה לירד עמו לדין: