שלטי הגיבורים על כתובות ג:

מדקאמר חכמים תקנו לבנות ישראל לבתולה מאתים משמע דכתובת בתולה דרבנן דקי"ל הלכתא כרב נחמן בדיני וכן משמע ביבמות פרק האשה רבה דקאמר התם טעמא מאי תקנו רבנן כתובה שלא תהא קלה בעיניו אלמא דסתמא דתלמודא קסבר דכתובה דרבנן. ותימה על מה שנהגו לכתוב בכתובות באשכנז ובצרפת כסף זוזי מאתן דחזו ליכי מדאורייתא. אומר ר"ת ז"ל דסמכינן ארשב"ג דאמר בפ' בתרא דמכילתין נשא אשה בקפוטקיא וגרשה בא"י נותן להם ממעות קפוטקיא ומפרש בגמ' משום דקסבר כתובה דאורייתא היא וקי"ל כל מקום ששנה רשב"ג במשנתנו הלכה כמותו והאריך הרא"ש שם ובמסקנא כתב והכותב כסף זוזי מאתן דחזו ליכי לא הפסיד:

כתב הטור ודוקא שהיא מכחישתו ואומרת שמצאה בתולה או שותקת אבל אם אומרת תחתיו נאנסתי והוא אומר קודם לכן נאנסה או אחר כן נבעלה במזיד נאמנת ולא הפסידה כתובתה וכן אם היא אומרת מוכת עץ אני ויש לי מנה והוא אומר בעולת איש את ואין לך כלום נאמנת וכתב מיי' והוא מחרים סתם על מי שטוען שקר לחייבו ממון:

כתב הרא"ש איני כחולק על דברי גאון אבל מתוך הסברא נראה דמהימן גם לענין תוספת דדבר ידוע דלשם חבת חופה וביאה הוסיף לה וכי היכי דאמרי' לענין מנה ומאתים חזקה אין אדם טורח בסעודה ומפסידה. גם לענין תוספת שאינו מוסיף לה אלא בשעת חופה היאך נימא שבשעת חופה כתב לה ולמחר בבקר נתחרט ומגרשה אלא ודאי טענתו אמת ולהכי מגרשה דאדעתא דהכי לא הוסיף לה והאי דנאמן להפסידה היינו כשערער מיד אחר בעילה ראשונה אבל אם שתק ואח"כ ערער לא מהימן כדאיתא בירושלמי טענת בחולין עד ל' יום אמר ר' יוסי נסתרה מיד לא נסתרה אפי' אחר ל' יום וכו' ע"ש באורך וכן כתבו הגאונים וכ"כ מיי' שאינו נאמן להפסידה התוספת אא"כ נודע לו בראיה ברורה שהיתה בעולה קודם שנתארס' והטעתו לפיכך יש להשביע' בנקיטת חפץ כדרך כל הנשבעין ונוטלין ואח"כ תגבה התוספת אבל היא אין לה להשביעו שלא מצאה בתולה ואח"כ תפסיד העיקר שחזקה אין אדם טורח בסעודה ומפסידה אלא היא תחרים סתם על מי שטוען עליה שקר ואם רוצה לקיימה אחר שהפסידה כתובתה חוזר וכותב לה מנה לפי שאסור לשהות עם אשתו שעה אחת בלא כתוב' ע"כ: לשון ריא"ז ולמה הוא נאמן בטענה זו חזקה אין אדם טורח בסעודה ומפסידה שאילו היה שונא אותה מתחלה היה מגרשה ולא היה נזקק לזה הטורח ולזו ההוצאה בחנם ולא האמינוהו חכמים בטענה זו אלא להפסידה כתובתה בלבד אבל לא את התוספת כדברי הגאונים ול"נ שאף על התוספת נאמן ומשביעין אותו שבועת היסת כדין כל הכופר ממון לחבירו רצה לקיימה בחזקת בתולה ולכתוב לה כתובת מנה אין שומעין לו שכל עיקרו לא האמינוהו אלא מפני שמפסיד טורח סעודתו וזה אינו מפסיד כלום אבל אם גרשה בגט ואח"כ נתרצו מדעת שניהם להחזירה לו מחזירה וכותב לה כתובת בעולה כמבואר בקונטרס הראיות:

לשון ריא"ז הכונס את הבתולה ובעל ואמר פתח פתוח מצאתי ולא היתה בתולה אם היה בחור שאינו מורגל בכך אינו נאמן והיו מכין אותו מכת מרדות על שהעיז פניו בכך כמבואר בקונטרס הראיות:

והרמ"ה כתב שאין לבדוק בבנות ישראל תחלה אלא בתחלה בודקין שפחה בתולה ובעולה ואי סלקא מלתא על בוריה עבדינן מעשה בבנות ישראל: