שלטי הגיבורים על כתובות לא.

וכן פסק ר"ח דפרנסה אינה נגבית אלא מן הקרקע וכן כתובת בנין דיכרין ורבינו שמשון כתב כשם שכתובה נגבית מן המטלטלין כתקנת הגאוני' ה"ה כתובת בנין דיכרין והאריך בראיות ור"י היה אומר דאין אנו צריכין לתקנות הגאונים לענין הכתובה דאנן * אולי צ"ל מטלטלין אגב מקרקעי מקנינן. מקרקעי אגב מטלטלין מקנינן דאהני מאי דכתבינן בכתובה נכסים דאית להון אחריות ודלית להון אחריות וכו' לגבות מן המטלטלין אם הם בעין ואהני דלא כתיב אגב שלא לגבות מן הלקוחות ודברי ר"י אלו צריכין עיון מיהו דוקא לוקח מפקיע כתובה מן המטלטלין דה"ל בע"ח מאוחר שקדם וגבה במטלטלין דמה שגבה גבה אבל מקבל מתנת בריא אינו מפקיע לדברי ר"י בר ברוך ולדברי ריב"ש מפקיע מתנת בריא כמו מכר אבל מקבל מתנת שכ"מ שאינה אלא מדרבנן אינה מפקעת מק"ו מירושה דאורייתא והאריך בראיות:

לשון ריא"ז ונראה בעיני שלפי מה שאנו מתנין כמנהגינו שאם תמות האשה קודם בעלה בלא בנים תחזור נדונייתא ליורשי אביה אין רשות לאשה ולא לבעל למכור הנכסים שהכניסה לו וכן בקרקע ששעבד לה לכתובתה פן תתאלמן או תתגרש ותצטרך לגבות כתובתה מהן וכן יורשי אביה יכולין לעכב למכור בנכסים או קרקע המשועבד לכתובתה פן תמות היא בלא בנים ויצטרכו היורשים לגבות מהן שכמו שהבעל משועבד לאשתו אם תתאלמן או תתגרש כך הוא משועבד ליורשי אביה אם תמות בלא בנים:

מסקינן בגמ' דבת בעלת חוב הוי ומצי מסלקי לה בזוזי. אמר רב מניומי חזינא לההיא איתתא דאתאי לקמיה דאמימר והוה קא בעיא עישור נכסים וחזיניה לדעתיה דאי בעי לסלוקה בזוזי היו מסלקי לה דשמעי מאחי דהוו אמרי אילו הוו לן זוזי מסליקנא בזוזי ואישתק וכתבו בתוס' מכאן היה רגיל ר"ת כשהיה יושב בדין ואחד מבעלי דינין מגזם את חבירו ואומר כך וכך תתחייב לי בדין רגיל היה ר"ת לומר שקר אתה דובר כי לא יתחייב לך. שאם אין לו לדיין לומר כן מה היה מוכיח רב מניומי מדאשתיק:

עיין בתוס' בסוף פירקין ובהר"ן פ"ק דגיטין שהאריך לתת טעם היכא דאמרי' דברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין דמו ולא אמרי' מצוה לקיים דברי המת:

וטעמא דתקנו חכמים שיהיה ממכרו ממכר משום כדי חייו ועל כן כתב רב האי שלא ימכור אלא כדי חייו ולפי דעתנו אנו רואים אם יש ממון הרבה שינתן לו ממנו קצת בסחורה כדי שיתלמד במקח וממכר אע"פ שאינו צריך לכדי חייו ולפי מראות עיני הדיינים ע"כ ומיי' כתב כיון דתקון רבנן שיהיה ממכרו ממכר לא פלוג בין מוכר לכדי חייו ובין מוכר יותר מכדי חייו ולזה הסכים הרא"ש:

פסק הרא"ש דמתנתו מתנה בין יש שם אפוטרופוס בין אין שם אפוטרופוס דהא דאין מקחו מקח ביש לו אפוטרופוס לפי שעל אפוטרופוס ליקח ולימכר אבל ליתן אין הרשות בידו ולכן מתנתו מתנה דאי לא דעביד ליה ניחא נפשיה לא יהיב ליה ואין חילוק בין יש שם אפוטרופוס בין אין לו אפוטרופוס וכתב רבי שמואל ברבי ברוך דודאי במקרקעי שירש אין ממכרו ממכר ואין מתנתו מתנה בפחות מבן עשרים וכן פסק המיי' פכ"ט דמכירה: