שלטי הגיבורים על כתובות כח:

כתב מיי' בד"א בעני שבישראל אבל בעשיר הכל לפי עשרו וכבודו ואפי' היה לו לקנות לה כלי רקמה וכלי זהב היו כופין אותו וכן שכר המדור וכלי הבית ותכשיטין הכל לפי עשרו וכבודו ואם קצרו ידו ליתן אפי' כעני שבישראל כופין אותו להוציאה ותהיה עליו הכתובה חוב עד שיעשיר ולא האשה בלבד אלא בניו ובנותיו הקטנים עד בני ז' חייב ליתן להם כסות המספיק להם וכלי בית ומדור לשכון בהם ואינו נותן להם לפי עשרו אלא לפי צרכם זה הכלל כל מי שחייב במזונותיו בין בחייו בין במותו חייב ליתן לו כסות וכלי בית ומדור ודין בעל עם אשתו בטענת הכסות וכלי הבית ושכר המדור כדינם בטענת המזונות אם הוא אומר נתתי והיא אומרת לא נתת:

הא דמציאתה לבעלה כתב הרמ"ה דוקא בניזונית אבל אם אינה ניזונית מציאתה לעצמה כתב הרא"ש לא דק דלא משכחת אינה ניזונית אלא באומרת איני ניזונית ואיני עושה או שאמר לה בעלה צאי מעשה ידיך במזוניך וכיון שהרשות בידם לומר כן הוו כניזונית ומציאתה לבעלה:

כתב הטור ואינה יכולה למחול לא על חלקה ולא על חלקו ואם מחלה אינה מחילה ומ"מ אינו יכול לתובעו אלא בהרשאתה כתב מיי' שהרפוי לבעלה ולא נהירא להרא"ש וכתב עוד בד"א שחבלו בה אחרים אבל אם חבל בה בעלה חייב לשלם לה מיד כל הנזק והצער והבושת ואין לבעל בהם פירות ואם רצתה ליתן לאחרים הדמים נותנת וכך הורו הגאונים והבעל מרפא כדרך שמרפא כל חליה והראב"ד השיג עליו וכתב תימה הוא למה ישלם הכל שהרי נוטל בשל אחרים שליש או ב' שלישים וכשחבל בה איהו למה ישלם הכל אולי טעה בדברי הגאונים שלא אמרו אלא על מה שראוי לקנוס שלא יאכל הפירות דבהכי לא תקון רבנן דהוא עשה שלא כהוגן דין הוא שלא יהא חוטא נשכר: לשון ריא"ז מציאת האשה ומעשה ידיה לבעלה כמו שביארנו לפיכך אם חבלו בה אחרים נותן החובל שבתה לבעלה שבטול מעשה ידיה הפסד הבעל הוא וחייב לרפא את האשה ובשת ופגם וצער נותן הכל לאשה בין אם היו חבלותיה בסתר בין אם היו בגלוי ואפי' בפניה כמבואר בקונטרס הראיות: