שלטי הגיבורים על כתובות כז:

והם הולכים לשיטתם שפוסקים מצות יבום קודמת ור"ת פסק שמצות חליצה קודמת לפיכך אין דינה כמורדת ולזה הסכים הרא"ש: לשון ריא"ז וכן היבמה שמרדה ביבם כופין אותו לחלוץ מכח תקנה זו שביאר מז"ה וכבר ביארתי שאינה מפסדת מדינא כתובתה כלום במרדה:

לשון ריא"ז אם רוצה לגרשה מתחלת מרדו ולתת לה כל כתובתה הרשות בידו ואין מוסיפין על כתובתה כלום ולא אמרו להוסיף על כתובתה אלא כשמורד בה ואינו רוצה לגרשה כמו שביאר מז"ה: הארוס שמרד בארוסתו ואינו רוצה לכונסה אין מוסיפיס לה על כתובתה אלא מחייבין אותו לזונה מעת שהגיע הזמן לכנוס ואינו כונס כמו שביארנו למעלה. וכל המורד על אשתו או המדיר (על) [את] אשתו אם מתה אשתו בעוד שהוא במרדו ולא נתפייס עמה אין בעלה יורשה הואיל ואינו נוהג בה מנהג בעל כמו שביאר מז"ה בפסקיו ואס האשה מרדה בבעלה ומתה במרדה בעלה יורשה ואע"פ שלח היה נוהג בה מנהג אישות:

עיין בהגהות הרא"ש בהאי פירקין אם שכירות החזן הוי בכלל דמחזי כשכר שבת: