שלטי הגיבורים על כתובות כה:

כתב הטור ואינה צריכה ליתן תבן לפני סוסיו וחמוריו אבל צריכה ליתן לפני בקר וצאן שלו ולדעת רי"ף צריכה ליתן לפני בהמתו המיוחדת לו למרכבתו אבל לא לפני שאר בהמות ולא לבקר וצאן שלו ומיי' כתב כרבינו:

וכתב מיי' אבל אין כופין אותה לעשות מלאכה כל היום אלא לפי רוב הממון ממעטת המלאכה ומה עושה לו הכל כמנהג המדינה במקום שדרכה לארוג אורגת לרקום רוקמת לטוות פשתן או צמר טווה ואם לא היה דרך אנשי העיר לעשות כל המלאכות האלו אינו כופה לעשות אלא בצמר בלבד שהפשתן מזיע הפה והשפתים והטווי הוא המלאכה המיוחדת לנשים שנאמר וכל אשה חכמת לב בידיה טוו. וה' מלאכות הן שכל אשה עושה לבעלה טווה ורוחצת לו פניו ידיו ורגליו ומוזגת לו הכוס ומצעת לו המטה ועומדת לשמש לפניו ושש מלאכות שמקצתן עושות ומקצתן אינן עושות כגון טוחנת ואופה ומבשלת ומכבסת ומניקה ונותנת תבן לפני בהמתו ע"כ:

המדיר את אשתו מתשמיש ונדר שלא יקרב אל אשתו עד זמן פלוני איכא פלוגתא דרבוותא אם מותר היחוד עמה באותן הימים וכיצד התרתו ועי' בהגהות מיי' פי"ד מהל' אישות:

כתב הטור ואפי' אם תתן לו רשות אין ראוי לו להתאחר אלא חדש בחוץ וחדש בביתו כי אע"פ שנתנה לו רשות ע"י פיוס או ע"י שמתביישת למונעו היא מצטערת בלבה והרמ"ה כתב חדש בחוץ וב' חדשים בביתו והרא"ש פסק חדש בחוץ וחדש בביתו. כתב הראב"ד אבל מי שתורתו אומנתו יכול ללכת בכל מה שתתן לו רשות והרמ"ה פסק דאפי' בלא רשות יכול לילך ללמוד דאמר רב אדא בר אהבה זו דברי ר' אליעזר דאמר התלמידים יוצאים בלא רשות שלשים יום אבל חכמים אומרים יוצא אדם ללמוד תורה ג' או ד' שנים שלא ברשות אמר רב סמכו רבנן אדרב אדא בר אהבה ועבדי עובדא בנפשייהו שהיו יוצאין בלא רשות והיו נענשים וכתב הרא"ש רי"ף לא הביא דרב אדא בר אהבה משום דהלכה כר' אליעזר והרמ"ה פסק כרב אדא בר אהבה מדקאמר סמכו רבנן אדרב אדא בר אהבה אלמא כל הני רבנן סברי כרב אדא ועבדי עובדא בנפשייהו דאע"ג דהלכה כרב אדא לא מבעי להו לעגוני לנשותיהון כולי האי דמתוך שדמעתה מצויה אונאתה קרובה ע"כ וכ"כ מיי' ות"ח יוצא שלא ברשות אשתו ג' או ד' שנים כתב מיי' פט"ו מהל' אישות האשה שהרשית לבעלה אחר הנשואין שימנע עונתה הרי זו מותר בד"א שקיים פריה ורביה אבל אם לא קיים פריה ורביה חייב לבעול בכל עונה עד שיהו לו בנים מפני שהוא מצות עשה של תורה שנאמר פרו ורבו: