שלטי הגיבורים על כתובות יז:

כתב מיי' מתה האלמנה יורשי הבעל חייבין בקבורתה נשבעה שבועת האלמנה ואח"כ מתה יורשיה יורשי כתובתה הן חייבים בקבורתה ע"כ. יראה שחושב ליורשי הבעל יורשיה כל זמן שלא נשבעה כיון שאין יורשיה נוטלין כל זמן שלא נשבעה ולא נראה לטור כיון שראוין לירש אותה [אילו] נשבעה חשיבי שפיר יורשיה וכ"כ הראב"ד:

נראה לר"ת דהך ברייתא בנישואין איירי ופסק לו פירות כסות וכלים שיבואו עמה ועדיין לא באו והיינו טעמא דלא זכה לת"ק דאנן סהדי שלא היה דעת האב להקנות וליתן הנדוניא אלא ע"מ שתהנה בתו ממנה הלכך אם לא באו ליד החתן בחיי בתו לא זכה בהם: וכתב בסמ"ג דרש"י מפרש כל שמועה זו באירוסין והקשה לדבריו והוכיח דזאת הברייתא מדברת בנדונית חתנים שלא זכו בה נראה לר"י ז"ל שאינו חייב לשלם ועבד כשמעתיה וכן ר"ח פסק כת"ק והא דתניא בת"כ ותם לריק כחכם זה המשיא בתו וכו' התם שאני שכבר נתן וזכה הבעל אמנם ר"ת גזר ותיקן לשלם אפי' זכה אם מתה תוך שנה ולא פשטה גזירתו בכל ישראל ומסקנת הטור והרא"ש ז"ל כר"ת שאפי' ניסת אם מתה קודם שבאו המעות לידו אינה יורש אותה ומדברי מיי' מוכח דאם ניסת אפי' שכתובתה בבית אביה בעלה יורשה ואם יש תקנה בדבר שיש מקומות שתקנו שאם תמות בלא בנים שהאב נוטל כל מה שנותן ויש מקומות שחולקין הכל כפי המנהג: לשון ריא"ז הכותב לבתו נדוניא מן האירוסין אע"פ שכתב לו חתנו ודא נדוניא דהנעלת ליה כאילו נשאת ומתה בעודה ארוסה ואין הבעל יורש בנדוניא זו שלא כתב לו אלא על דעת לכונסה ואם כנסה ומתה יורש הבעל אותה הנדוניא ואע"פ שלא הגיע ליד הבעל וליד אשתו מעולם ומז"ה אומר שאין הבעל יורש אותה הנדוניא אלא אם זקפה עליו במלוה ושיטת המורה כדברי וכן עיקר:

לשון ריא"ז אע"פ שלא כתב אדם כתובה לאשתו בתולה גובה מאתים ואלמנה מנה מפני שהוא תנאי ב"ד ואפי' נתאלמנה או נתגרשה מן האירוסין שאף הארוסה יש לה כתובה בתנאי ב"ד כמבואר בקונטרס הראיות:

לשון ריא"ז מסר האב את בתו כשהיא ברשותו או הוא או שלוחיו לבעל או לשלוחיו כדי לכונסה לחופה הרי היא כנשואה לכל דבר חוץ מן התרומה שאם היתה בת ישראל לכהן אינה אוכלת בתרומה עד שתכנס לחופה אבל לשאר דברים הרי היא ברשות הבעל משעה שנמסרה לו ויכול להפר נדריה כמבואר בקונטרס הראיות. אם מתה הוא יורשה ומטמא לה אע"פ שלא הספיק לכונסה עדיין ואע"פ שנכסי נדוניתה בבית אביה הבעל יורש בכל מקום שהם כמבואר בקונטרס הראיות: