שלטי הגיבורים על גיטין ח:

ואם הקדים הזמן פסול ומ"מ נכתב ביום ונחתם בלילה שלאחריו או אפי' מכאן ועד עשרה ימים פסק הרא"ש שהוא כשר בשעת הדחק שא"א ע"י גט אחר והרמ"ה כתב שהוא פסול וכתב הרא"ש בתשובה אם נתגרשה בגט מוקדם ולא נודע פסולו עד שקדשה אחר דלא תפסי בה קדושי שני ואינה צריכה גט ממנו ומותרת לחזור לראשון. השולח גט ממקום למקום אע"פ שמקדים הזמן שהרי כותב הזמן מיום הכתיבה שאינו יודע מתי יגיע לידה כשר כיון דאית ליה קלא שהקול יוצא בשליחות הגט וכל אדם יודע שנכתב קודם שנמסר לה ואם תבא לגבות הפירות שמכר הבעל משלה צריכה להביא ראיה מתי בא הגט לידה: לשון ריא"ז תקנו חכמים זמן בגיטין כדרך שתקנו בשטרות וכל גט שאין בו זמן פסול ואם נישאת בו האשה לא תצא כמו שמבואר בפ' אחרון וכן גט שזמנו מוקדם פסול ונראה בעיני שדינו כגט שאין בו זמן לפיכך אם נכתב ביום ונחתם בלילה פסול ואפי' היו עוסקין באותו הענין כדברי הר"מ וכבר השבתי עליו וכתבתי שאם היו עוסקין באותו ענין כשר: כתב בעל העיטור ורב אלפס פסק כר' יוחנן ומדגרסי' פ' שנים אוחזין בזמן שהבעל מודה יחזיר לאשה וליחוש שמא כתב ליתן בניסן ולא נתן עד תשרי ואזל בעל וזבין פירי מניסן עד תשרי ולא קא פריך ליחוש משום בת אחותו ש"מ זנות לא שכיחא ואע"ג דאיכא למימר התם ליכא למיחש משום בת אחותו דאפי' לא יחזיר לא קטלינן לה דספק נפשות להקל אכתי איכא למוכח מההיא דפ' כל הגט ומקום הזמן קא פסיק ותני לא שנא מן האירוסין ולא שנא מן הנשואין ואסיקנא דעילא ס"ל משום תקנת ולד ולא משום בת אחותו פי' רבוותא רמי בר חמא נמי הכי ס"ל כריש לקיש ואישתכח דעולא ורמי בר חמא וריש לקיש קיימי בחדא שיטתא הלכך ר' יוחנן יחידאה הוא לגבייהו ולית הלכתא כוותיה ועוד דר"ש דמתני' הכי ס"ל דמשום פירות הוא וכן הלכתא. והרשב"א ז"ל סתר ראיותיו של בעל העיטור ועי' בחידושיו על מס' גיטין ובעל העיטור כתב דכ"ע היכא דכתב ביה שנה חודש שבת שבוע אי נמי גזייה לזמן ויהביה ניהליה וכתביה ואותביה בכיסיה וגיטין הבאים ממדה"י כולהו פשיטא לן דכשרין נינהו ותינשא בהן לכתחלה דהא בכולהו אמר כשר לפי שלא חידשו תקנה בגיטין משאר שטרות אלא לעשותן כשאר שטרות והראב"ד כתב דגט מאוחר כשר לגרש בו לאלתר אלא שיש לבעל פירות עד אותו זמן הכתוב בגט. וכתב הרא"ש ודבריו אינם מבוארים כיון שהבעל מצוה לכתוב הגט ומגרש האשה בע"כ למה תפסיד האשה פירותיה אם הבעל צוה לאחר הזמן. אלא כך יש ליישב דבריו להכשיר הגט אם נכתב הזמן מאוחר לדעת האשה אז מחלה האשה פירותיה עד זמן הכתוב בגט והגט כשר כדין שטר מאוחר הכשר ואם נכתב שלא מדעת האשה תראה האשה גיטה בב"ד ויכתבו לה ב"ד שהיום נתגרשה וזכתה האשה בפירותיה עד שיביא הבעל ראיה שמדעתה נכתב הזמן מאוחר בגט ומ"מ נכון להחמיר כדברי ר"י שלא תהא מגורשת בגט מאוחר עד זמן הכתוב בו כדאמרי' בעלמא זמנו של שטר מוכיח עליו והוי כאילו כתוב בו מהיום הכא נמי הוי כאילו אמר לה ה"ז גיטך ולא תתגרשי בו עד אותו זמן:

כתב סמ"ג דבספר רבי פריגרו' היה כתוב מיום הנתינה אמנם ברוב ספרים כתוב מיום הכתיבה כן יש בירושלמי והרא"ש כתב משעת נתינה מעשה באחת שנתגרשה ויצא קול של פסול על הגט והצריכה ר"ת גט אחר מפני הלעז אע"פ שכשר היה והתירה לינשא מיד ולא הצריכה להמתין ג' חדשים אחר הגט השני אלא לבטל הקול ור"י אומר שצריך להמתין ג' חדשים אחר הגט השני וכן היא מסקנת הרא"ש:

פי' ר"י דכל גט שלא נמסר ביום הכתיבה אין תקנה להכשירו אלא ע"י שליח שימסרנו לה ע"י שליח דבהכי יש לה קלא כדאמרי' גבי גיטין הבאים ממדה"י אית להו קלא לפי שיש קול להולכת השליח ולביאתו ומידע ידעין אינשי זמן המסירה ה"ה נמי בגט שנכתב קודם שנמסר אע"פ שאם היה מוסרו מידו לידה היה פסול משום דאתיא למיטרף מלקוחות שלא כדין מיום שנכתב כשנתנו ליד שליח ליתנו לה אית ליה קלא ולא נפקא מינה חורבא ואין נראה כן מדברי הרמב"ם שכתב הרי שאמר לשנים לכתוב גט ולחתום וליתנו לאשתו ונתאחר הדבר ימים או שנים או שנמצא הגט בטל והוצרכנו לכתוב לו גט אחר כשכותבים הזמן והמקום אין כותבים לא הזמן שאמר להם הבעל לכתוב בו ולא אותו המקום כיצד היה בירושלים כשאמר להם הבעל והיו עומדים בתשרי ונתאחר עד ניסן והרי הן בלוד כותבין זמן מניסן ובלוד והרא"ש כתב כדברי ר"י לפסוק הלכה סתם הגט הבא לפנינו אנו תולין שביום שנכתב נמסר ואינה צריכה להביא ראיה מתי בא לידה:

כתב הרא"ש ודברי הרי"ף ז"ל תמוהין למה פסק הלכה כשמואל הא קי"ל הלכתא כרב באיסורי ועוד דרב פפא ורב הונא דאינון אמוראי בתראי עבדי כרב ויש ספרים שכתוב בהם והלכתא משעת כתיבה ומשמע דרב אלפס אינו גורס אותו מאחר שלא כתבו בהלכותיו ובכל אשכנז וצרפת נהגו משעת נתינה כרב:

כתב הרא"ש מדהביא רב אלפס עובדא דחייא בר רב משמע שפוסק הלכה דלא כשמואל וכן מצאתי בתשובת הרי"ף שפסק כרב ותימה הוא למה פסק דלא כשמואל דהא הלכתא כוותיה בדיני ונראה דהיינו טעמיה דמדתמה תלמודא לימא כשמואל ס"ל ומאי קשיא ליה אי סבר כשמואל אלא ידע תלמודא דסוגיא דעלמא דלא כשמואל ולהכי היה תמה אם רב יסבור כשמואל בזה ומשני דרב פליג אשמואל ולית הלכתא כוותיה. והרמב"ם כתב דגט שנכתב ביום ונחתם בלילה פסול אפי' עסוקין באותו ענין ואין לסמוך על זה והא דפסלינן שטרות שנכתבו ביום ונחתמו בלילה היינו בדלא קנו מיניה אבל אי קנו מיניה ליכא למיחש כדאמרי' בב"ב אי ידעיתו יומא דאקניתו ביה כתובו יומא דאקניתו ביה:

לשון ריא"ז הקפיד הבעל להחתים הרבה עדים בגט שנים צריכין לחתום ביום הכתיבה והשאר חותמין אפי' לאחר כמה ימים לפי שאין חותמין השאר משום עדים אלא משום תנאי שהקפיד הבעל להתנות בכך לפיכך אפי' אם קרובין או פסולין אין הגט נפסל בחתימתן משום עדות ובלבד שלא יחתום שום א' מן הפסולין אלא לאחר שיחתמו השנים הכשרין ואם חתם א' מן הפסולין תחלה פסול:

והרמ"ה כתב דלכתחלה אין לקרוב או פסול לחתום עמהם אפי' חותם בסוף אפי' חתמו שנים הראשונים ביומו והקרוב או הפסול אח"כ ואי חתום בדיעבד בתר דחתימי תרי כשרים כשר הוא והוא דחתימי הנך תרי ביומיה ואי אמר בהדיא כולכם משום עדים לא מתכשר עד דהוו כולם כשרים וחתימי ביומיה: