שלטי הגיבורים על גיטין מה.

כתב סמ"ג דרגילין לכתוב ודן דיהוי ליכי מנאי בשטה אחרונה אע"פ שהוא עיקר הדבר וסומכין על מה שכתוב בסוף הגט כדת משה וישראל ושאל ר"י את ר"ת היאך הורגלו לעשות כן והלא גט פשוט כשר בלי שריר וקים וא"כ היה לנו לחוש שמא בא השטר ליד בעליו בלי שריר וקים כי כשר והגון הוא בכך ואח"כ מחק למעלה חובתו והגיה תחתיו דבר אחר וקיימו בשטה שבין עדים לשטר וכתב אח"כ שריר וקים והשיב ר"ת כי מאחר שהורגלו העולם לכתוב שריר וקים יהיה פסול אם לא נכתב בו וא"כ לא יחתמו העדים עד שנכתב בשטר שריר וקים ולכך למדים בטוב מקיום מחקים שבשטה אחרונה כיון שיש אח"כ שריר וקים וכן ספר תירוכין בגט או קיום מחקים בגט בשטה אחרונה כיון שיש בסוף כדת משה וישראל אמנם לא סמך ר"ת ע"ז ואמר שאין לעשות כי אם לפני וקנינא בשטרות וכן בגט והנכון שלא לעשות שום קיום מחקים בגט והטור מכשיר קיום מחקים בגט: לשון ריא"ז הרי את בת חורין לא אמר כלום שאין זה לשון גירושין נראה בעיני שאם כתב לה אין לי עסק בך אינה מגורשת. אע"פ שכתב הרי את מותרת לכל אדם. צריך שיכתוב עוד ודן דיהוי ליכי מנאי ספר תירוכין ואגרת שבוקין למהך להתנסבא לכל גבר די תיצבייין כדי לבאר הדברים שבגט זה הוא מגרשה ולא יאמרו בדברים מגרשה וזה כותב להיות ראיה בידה וכן צריך לכתוב כל אלה הדברים לבאר ענין גירושין היטב ואם לא כתב בגט ודן או שלא כתב מנאי הרי זו ספק מגורשת בגט זה כמבואר בקונטרס הראיות:

כתב הרא"ש בתקון הגט של רבינו יוסף טוב עלם די תיהוייין די תיצבייין כל א' וא' ה' יודין כי דיתיהויין הן ב' תיבות אשר תהיי ודי הוא תרגום של אשר וכן די תיצבייין אשר תרצי ואני אומר דאף הכותב דתיהוייין תיבה אחת אינו טעות ע"כ. ולורכיה לוי"ו דתרוכין ולוי"ו דשבוקין ולוי"ו שניה דוכדו ולאו דוקא לורכי טפי משאר ווין אלא שצריך לדקדק בהן שלא יקצר בהן עד שיהו נראות כמו יו"ד. תרוכין שבוקין חסר יו"ד ראשונה ופיטורין מלא בב' יודי"ן ולמהך חסר יו"ד ויזהר יפה ברגל של ה' דלמהך שירחיקנה מגגה וכן בכל ההי"ן צריך שיזהר שלא יגע הרגל למעלה אלא שבזה צריך ליזהר יותר לפי שבזה משתנה כל המשמעות ולא לכתוב לאיתנסבא אלא להתנסבא כתב מיי' ועל דרך זה צריך ליזהר בכל כתב ובכל לשון שיכתוב שלא יהא בהם משמעות ב' ענינים ע"כ וכתב ה"ר פרץ לא ימחא באלף: לשון ריא"ז וצריך לכתוב לשון הגט מבואר שלא יהיה בו משמעות שום דבר אחר לפיכך אל יכתוב ודין ביו"ד שלא יהא משמעות דין כלומר שאלולי דין לא היה מגרשה אלא יכתוב ודן בלא יו"ד וכן לא יכתוב איגרת ביו"ד שלא יראה לשון איגרא ונראה שישחק בה אלא יכתוב אגרת בלא יו"ד די תיהוייין די תיצבייין צריך בכל א' ג' יודי"ן שאל"כ נראה שאומר דתהויין דתצביין על נשים דעלמא וכן צריך להאריך ו' דתירוכין ו' דשבוקין שאם לא יאריכנו נראה שהוא אומר תריכין ושביקין על נשים דעלמא וכן כשכותב וכדו צריך להאריך בוי"ו שאם לא יאריכנו נראה שאומר דבר ריק וכדי הוא הדבר הזה וכן למהך אל יכתוב ביו"ד שלא יראה כאומר לי מהך כלומר מהיום תהיה שלי וכן יזהר שלא יכתוב למחך בחי"ת שנראה שאומר שהוא משחק בה וכן אל יכתוב לאתנסבא באל"ף שנראה שאומר לא תינשא אלא יכתוב להתנסבא בה"א. ובספר התרומה אומר שצריך לכתוב הגט כתקון ס"ת שתהיה כל אות מוקפת גויל ולא תדבק אות בחברתה לפי שנראית הכל כאות אחת וכבר ביארתי שאם היה כתבו מבואר וניכר לכל עד שיודע לקרותו תינוק בינוני שאינו לא חכם ולא טפש שכבר למד קריאת הגט אע"פ שדבוקה אות בחבירתה ה"ז גט כשר אבל יזהר שלא יכתוב דלתי"ן רישי"ן ורישי"ן דלתי"ן או כפי"ן ביתי"ן ביתי"ן כפי"ן וכן כל כיוצא בזה שהכתב משתנה ואין הלשון מבואר לכל. היו בו אותיות כתובות על המחק או תלויות בין השטין אם מן הטופס הן ה"ז כשר ואם מן התורף הם ה"ז פסולות אא"כ חזר וקיימו לבסוף נמחק הגט או נטשטש ובבואה שלו קיימת אם יכול לקרות כשר ואם לאו פסול כמב"ה:

כתב מיי' ואם לא האריך בווי"ן או שלא כתב יודי"ן היתירות או שכתב יודי"ן שאמרנו שלא היה לו לכתוב הגט פסול וב"ה כתב משמייהו דרבוותא כל הני דקדוקי דוקא כשהבעל כתב גט או שהסופר כותבו מפיו ובא הבעל ואמר כוונתי לשנות כדי לקלקלה אבל האומר לסופר לכתוב ולחתום גט סתם וטעו בא' מאלה והבעל אין מערער הגט כשר ותינשא לכתחלה וכ"כ רבינו האיי אי יהיב בעל רשותא לסופר למכתב וטעה בהון או במקצתהון אי איתיה לספרא מתקן להו ואי לא מתקן ומנסבא לא מפקינן לה ואי אתיא לאינסובי ובעל מערער ואומר האי דכתיבית ודין דינא אמרית לא מינסבא ואי מנסבא לא מפקינן לה וכך היא מסקנת הרא"ש. תשובה לו ששאלתם שליח הולכה שהביא גט ולא היו הווי"ן ארוכין אם ב"ד רשאין להאריכן תשובה אין ב"ד יכולין להאריכן ואם נתן לה הגט ואין הווי"ן ארוכים והבעל רחוק מכאן לא הייתי פוסלו בשביל זה וכן אם יש תקנת עיגון כגון שהובא ממקום רחוק יאריכו הווי"ן כי מסתמא הבעל צווה לכתוב כתיקון חכמים ואם לא כתב הסופר כראוי ניחא ליה לבעל שיתקנוהו ועל זה יש לסמוך בשעת הדחק:

כתב סמ"ג מעשה בא לפני רבינו אליהו בגט שהיה הדלי"ת של כדת משה וישראל קטנה והיתה דומה קצת ליו"ד והורה רבינו אליהו להביא תינוק שאינו לא חכם ולא טפש וקרא אותו תינוק כדת משה וישראל בדלי"ת והכשירו: