שלטי הגיבורים על גיטין לה.

שאלה ילמדנו רבינו ראובן שמכר לשמעון מרתף של יין שהיה לו בכפר כל מדה בכך וכך ועשה לו שטר עליו במעות לפי אומד סכום המדות וכשיבואו לחשבון אם יוסיף היין יוסיף לו מעות ואם יחסר יחסר לו מעות ומסר המוכר ללוקח מפתח המרתף והתנו ביניהם וזה לשון התנאי שלא יהא אחריות על המוכר מאותו יין רק אם תשבר החביות או תשפך בלבד וגם לא יהא אחריות על הלוקח כי אם לענין הטעם בלבד כגון אם יחמיץ יהא באחריותו לדבר זה ועתה בא עובד כוכבים אנס על הכפר לשלול וירא המוכר שמא ינסך היין והתרה ללוקח שימדוד היין קודם שיבא האנס ואמר הלוקח אין עלי אחריות כי אם לענין הטעם והמוכר טוען אם יתנסך יתנסך ברשותך כי מסרתי לך כבר המפתח ואין עלי אחריות אלא שבירת החבית ושפיכתה לכן אם יתנסך חייב אתה ליתן לי מעותי ואעפ"כ אם תרצה לבטל המקח עכשיו וישאר היין ברשותי לי ולמזלי אבטלנו ואתן לך שטרך והלוקח השיב איני רוצה לבטל כי עליך ליתן לי היין כל זמן שארצה למדוד אותו כי לא פסקנו זמן למדידה ועכשיו הייתי הולך למודדו לולא סכנת הדרך. תשובה. רואה אני התנאים שהתנו ביניהם המוכר שלא יהיה עליו אחריות מאותו היין אלא אם תשבר החבית או תשפך בלבד ותנאי הלוקח שלא יהיה אחריות עליו מן היין אלא לטעם בלבד אם יחמין ואם יארע בו הפסד ניסוך לא פורש על מי יהיה אותו האחריות ואיכא למידק אחריות שבירה ושפיכה קבל עליו המוכר בלבד ולא אחריות שום הפסד אחר שיבא ליין ואיכא נמי למידק איפכא שאחריות הטעם קבל עליו הלוקח בלבד ולא קבל עליו אחריות שום הפסד אחר שיבא ליין והואיל ואיכא למידק הכי והכי אוקי ממונא בחזקת מריה ולא נוכל להוציא מעות מהלוקח שהוא מוחזק בהן כי עדיין לא פרע המעות ועוד כי הדבר מוכיח כן כי המוכר קבל אחריות היין אונס דאתי ליה מעלמא שפיכה ושבירה ומסתמא ה"ה נמי כל אונסא דאתי ליה מעלמא דמ"ש האי מהאי אלא שכתבו אונס שפיכה ושבירה דשכיח אבל אונס ניסוך דלא שכיח לא אסקו אדעתייהו להזכיר בכתיבה אבל הלוקח לא קבל עליו אלא אחריות גוף היין אם יתקלקל בטעם ואין להכניס בכלל אונס זה שום אונס דאתי ליה מעלמא אלא לכל שאר אונסין נשאר ברשות המוכר ומה שאמר המוכר ללוקח כשהיה היין בספק שהיה רוצה לחזור בו מן המקח ולא רצה הלוקח בזה לא הורע כחו של לוקח כי רצה לעמוד במקח על פי התנאים שהתנו ביניהם:

לשון ריא"ז וכל אותן הימים שבין נתינת הגט עד שעת המיתה הרי היא תלויה שאם לא ימות גיטה בטל והבא עליה באותן הימים כאילו בא על אשת איש גמורה ואם ימות הרי היא מגורשת למפרע מעת נתינת הגט והבא עליה כבא על הפנויה ומ"ה אומר שאע"פ שאמר מהיום נעשה כאומר מעת שאני בעולם ואין הגט קונה א"א סמוך למיתתו ולפי דבריו צריך שיהא הגט קיים עד שעת מיתתו ואין שיטת התלמוד כדבריו ואין בעלה חייב במזונותיה באותן הימים כמב"ה:

כתב הרא"ש והרי"ף ז"ל כתב וחכמים אומרים מגורשת לכל דבר ואני כתבתי כגירסת גמ' דידן דפריך חכמים היינו ר' יוסי וקאמר דאיכא בינייהו הא דר' זירא דלרבנן אית לה מזוני ולר' יוסי לית לה מזוני ואי גרסי' מגורשת לכל דבר מאי פריך חכמים היינו ר' יוסי והלכה כחכמים והיינו ר' יוסי דמתני': לשון ריא"ז וכן כל המגרש את אשתו אם יש עדים שנתיחד עמה חוששים שמא בא עליה באותו היחוד וצריכה ממנו גט שני ונראה בעיני שאם פשטה ידה וקבלה קדושין מאחר צריכה גט משניהם שהדבר ספק אם בא עליה באותו היחוד אם לאו ואם שניהם מודים שלא בא עליה באותו היחוד אינה צריכה גט שני ממנו אין שם עדי יחוד אע"פ ששניהם מודים שבא עליה אחר הגט לשם קידושין אינה צריכה ממנו גט שני שאין קדושין בלא עדים כמו שביארנו בהלכות קדושין נתגרשה מן האירוסין אע"פ שיש עדים שנתייחד עמה אח"כ אין חוששין שמא בא עליה באותו היחוד שאין לבו גס בה וכן נראה בעיני בגרושה מן הנשואין שאם נישאת לאחר ונתאלמנה ואח"כ נתייחדה עם בעלה הראשון אינה צריכה ממנו גט שאף אם בא עליה באותו יחוד אין בעילתו לשם אישות אלא לשם זנות שאם יבעול לשם אישות הוא לוקה שנאמר לא יוכל בעלה הראשון לשוב לקחתה: