שלטי הגיבורים על גיטין כג.

כתב הרא"ש וה"ה [אם] לא הפיל עצמו לגייסות אלא ששבוהו דכיון דאין יכול להציל מידם בשום ענין למה לא יטול את דמיו:

וכ"כ מיי' וכתב הרא"ש ותמהתי על דברי הגאון דמה ענין זה לקנסות שאין גובין בבבל דהיינו קנסות שחייבה תורה ואין גובין אותו בבבל משום דבעינן מומחים ואין סמוכים בבבל אבל אם חכמים תקנו קנס לעשות סייג לתורה למה לא יגבו אותו בבבל: לשון ריא"ז אמרו משם הגאון שאין גובין קנס זה אלא בארץ ולא בחו"ל כשאר כל הקנסות וכבר ביארתי בקונט' הראיות שאין זה דומה לשאר תקנות וגזירות שתקנו חכמים בין בא"י בין בחו"ל:

וכתב הרמ"ה אפי' אם עדיין לא נתן הדמים אלא קנאו במשיכה או בהגבהה או בחזקה צריך ליתן למוכר מעותיו לשחררו ואפי' אם יאמר איני רוצה להוציאו לחו"ל אלא להשתעבד בו בא"י אין שומעין לו דחיישינן שמא ישדלנו בדברים שיצא אחריו לחו"ל: לשון ריא"ז המוכר עבדו בא"י ע"מ להוציאו לחו"ל ומפקיעו ממצות א"י קונסין את הלוקח להוציאו לחירות וכותב לו גט שחרור ומפסיד דמיו ואפי' חזר ואמר הלוקח אני אדור עמו בא"י כדי שלא יקנסו אותו אין שומעין לו אלא מאחר שלקחו על דעת להוציאו יצא לחירות כמו שביאר מז"ה בפסקיו וקנסו הלוקח ולא קנסו המוכר לפי שהאיסור נמצא בידו:

וכתב הטור י"ד סי' רס"ו ואפי' יאמר אשתעבד בו שמה אין שומעין לו שמא ישדלנו ללכת אחריו:

לשון ריא"ז המוכר עבדו להוציאו בסוריא שהיא מארם צובה ועד דמשק ודמשק בכלל כמו שביאר מז"ה ה"ז כמוכרו לחו"ל וכן המוכרו להוציאו בעכו כמו שמבואר בפ' ראשון: