שלטי הגיבורים על גיטין טז.

פסקו ר"י ומיי' שאין שליח האיש צריך עדים לא בגיטין ולא בקדושין שבכל התורה שלוחו של אדם כמותו וכתב סמ"ג אבל אומר אני שצריך להתיישב בדבר מההיא דירושלמי דפ' השולח אח"כ עיינתי בתשובת ר"י וכתוב בה דע לך כי אמת הדבר שאין שליח להולכה המביא גט לאשה לא צריך לא חתימת ב"ד ולא חתימת עדים להודיע שעשאו הבעל שליח להולכה שהרי גט שבידו מוכיח כן אבל צריך למנות שליח בפני שני עדים כשרים והרא"ש הביא הירושלמי לפסק הלכה ופירש אותו אין השליח עולה משום השנים שהרי הוא בא במקום הבעל עכ"ל ויראה מלשונו דאפי' במקום א' אינו עולה כיון שנותן טעם לדבר שהוא במקום הבעל ונראה לטור שעולה במקום א' שהירושלמי איט אומר אלא במקום ב' אבל עולה במקום עד א' דהא קי"ל אמר לשנים גרשו לאשתי הן הן שלוחיו הן הן עדיו ה"ה נמי אמר לאחד עולה במקום א' ואחר מצטרף עמו וכן דייק לישנא דירושלמי דקאמר אינו עולה במקום שנים אבל במקום אחד עולה וכן דקדק ב"ה לשון הירושלמי וכ"כ מיי' שהשליח הוא עד א' הלכך נראה שעולה במקום אחד ואם השני (החתום בו עמו) [החתים שמו] על השליחות צריך שתתקיים חתימתו קודם שיתן השליח הגט לאשה בד"א בארן ישראל אבל בחו"ל א"צ כדלקמן מדברי הרי"ף מה שכתוב בתקון שטרות שטר הרשאה לשלוח גט לאשתו ממקום למקום נראה שא"צ אלא לפי שכתוב בה שנותן הבעל לשליח רשות לעשות כמה שלוחים ואפי' לא יחלה ולא יאנס ע"כ בתשובות והורגלו עתה לעשות הרשאה לשלוח גט וז"ל בפנינו עדים ח"מ בכך וכך וכו' וגם בפנינו קבל עליו בחרם פלוני הבעל שלא לבטל לא את הגט ולא את השליח ומה שראינו ונעשה בפנינו כתבנו וחתמנו וימסרנו הבעל לשליח בפני עדים ויקראוהו לפני מסירה ולאחר מסירה וכך יאמר הבעל לשליח הולך גט זה לאשתי פלונית בת פלוני ותהא ידך כידי ופיך כפי ועשייתך כעשייתי ותהא מגורשת ממני ותהא מותרת לכל אדם וקודם מסירתו לשליח יבטל כל מודעי דאית ליה וגם יקבל עליו חרם שלא לעשות שום ביטול בגט והשליח אומר לאשה הילך גט מפלוני בעלך המכונה פלוני בן פלוני והרי את מגורשת ממנו ומותרת לכל אדם ואם הבעל רך בשנים טוב להצריך לדקדק אחריו אם הביא סימנים כשעושה שליח שאין קטן עושה שליח ומיהו אם יש לו זקן בפניו אין לחוש:

ראובן עשה בנו שליח להוליך גט לאשתו וכשבא לאמו לא רצה ליתנו לה אא"כ תתן לו כך וכך א"ל א' מן הזקנים כלום אתה עושה זה אלא כדי שלא תינשא בלא דעתך תמסור לנו הגט וכשתרצה לינשא נודיעך ונתנו להם על פי הדברים האלה לאחר זמן בא בעלה ועדיין היה הגט ביד הזקן ובטל הגט ונתייחד עמה ואמר הזקן שהוא שליח לקבלה ונתגרשה בקבלתו ושני חבריו הזקנים עדים בדבר: תשובה אם יש עדים בדבר ששמעון בנו היה שליח הבעל ובעדים נתנו ליד הזקן ושהיה הזקן שליח האשה לקבלה בעדים הגט גט ואין ביטול הבעל מועיל אחר שבא ליד השליח ומה שנתייחד עמה ודאי לא בעל לשם קדושין כי היה סבור שהיה הגט בטל ובעל אדעתא דקדושין הראשונים הלכך מותרת לעלמא או יקיימנה:

ירושלמי עשה שליח להוליך הגט צריך ליתנו לה בפני ב' ואין השליח עולה משום ב' עשה שליח להוליך הגט צריך להחזיקו בפני ב' ואין השליח עולה משום ב' הלך השליח לבטל הגט צריך לבטלו בפני ב' הא דקאמר צריך ליתנו בפני ב' פי' ר"ת דהוי משום דאין דבר שבערוה בפחות משנים וכיון שניתרת לשוק בגט זה צריך שנים בנתינת הגט ואין סומכין על עדי חתימה ואין השליח מן השנים שהרי הוא עומד במקום הבעל: מצאתי תשובת רש"י ששאלת על אשה שעשתה שליח לקבל גיטה ונתעצל השליח בשליחותו ועשתה שליח אחר וקיבל השליח השני גט שאינו הגון וכששמע הראשון נתחזק בשליחותו והלך אצל הבעל וקבל גט כשר דעתי נוטה שלא בטל שליחותו שלא מצינו בכל מקום שליח בטל בגילוי דעתא וראיה מדאמר גט שנתתי לך בטל הרי זה בטל טעמא דבטליה אבל בגילוי דעתא אינו בטל ועוד דהלכה כאביי דאמר גילוי דעתא בגיטא לאו מלתא היא:

ומיי' פי' דמבעיא בבטל שמשמעותו פועל עבר כתב הרמ"ה אמר יהא פסול הוא בטל אע"פ שאינו יכול לפסול גוף הגט כיון שאמר יהא לשון להבא ר"ל יהא פסול לגרש בו מידי דהוה איהא חרס אע"ג דחזינן דלאו חרס הוא ואמר יהא חרס לענין גירושין קאמר וכ"כ הר' מאיר כהן הרי הוא פסול דמהני מידי דהוה אהרי הוא כחרס ונ"ל דלא דמי דשאני יהא חרס או הרי הוא כחרס דשם זה א"א להתקיים על הגט כלל לפיכך צריכים לפרש דבריו שיהא כחרס לענין שלא להתגרש בו וכיון שלהבא משמע דבריו קיימין אבל יהא פסול או הרי הוא פסול כיון ששם זה יכול להתקיים על הגט ר"ל שיהא פסול וזה אינו פסול שאינו יכול לפוסלו מעתה הלכך אינו כלים והא דאמרי' פסול (שאינו מועיל) [ולא אמר כלום] פירש"י שאינו מועיל לבטל הגט אבל ערעור הוא לפוסלו וצריך שיתקיים בחותמיו וכן פירש הרמ"ה בכל הנך דלא הוי לשון ביטול שהוא ערעור לפוסלו וצריך לקיימו בחותמיו ודאי אם גלה דעתו מעיקרא שרוצה לבטלו ואמר אחד מאלו הלשונות אינו כלום שאינו לשון ביטול אבל לא גלה דעתו דמעיקרא שרוצה לבטלו ואמר א' מאלו הלשונות כיון שנוכל לפרש דבריו שרוצה לערער עליו אם לא נתקיים בחותמיו הוא נאמן ואם נתנו השליח אא"כ ליד האשה אינו כלום אבל נתקיים בחותמיו כשר:

וכתב הראב"ד דוקא שאינו חב לאחרים אבל אם חב לאחרים כגון שיש לו בע"ח שיש לו לגבות אינו נאמן ורש"י פי' שהוא נאמן אפי' יש לו בע"ח וטעמא דמלתא כיון שלא היה בחזקתו עד עתה וכן דעת הרא"ש כתב מיי' דכשאומר אי אפשי בה לאחר שבאת לידו הוי הפקר וכל הקודם בה זכה ורש"י חלק במטלטלין כיון שהם בידו אמר אי אפשי בהן הויא לשון הפקר [אבל במקרקעי דאינם בידו לא [הוה] (משמע) לשון הפקר] אלא רוצה לבטל המתנה ואינו יכול כיון שכבר קבלה וכ"כ הרא"ה: