שלטי הגיבורים על עירובין לה:

לשון ריא"ז בד"א בתבן שאינו מבטלו אם הוא צריך לסלקו או ללבון לבנים או להסקה אבל מלח וכיוצא בו שהוא מבטלו שם אסור:

לשון ריא"ז אסור להשמיע קול בשבת ולא אסרו אלא קול של שיר כגון שהוא משמיע קול נעימה בידו או בכלי כעין כלי זמר ומוכח מכאן דאין אסור אלא בזמר שע"י מעשה וא"כ אותם שכשרוצים לקרות חבירו מצפצפים בפיהם כצפורים שקורי' צופי"ל בלע"ז ואף על פי שבאותו הצפצוף גם כן לפעמים הם מנעימים כשיר הכא כיון שמכוין לקרות חבירו לא ינעים בקריאה ולא יהיה קול שיר וש"ד וגם לא עבד מעשה:

ור"ח כתב הטעם משום דמשמיע קול מכאן ראייה דב' מיני איסורין יש בשחיקת הפירות אחד שהן מולידות קול ואע"פ שאינן שוחקים בקרקע אלא ע"ג טבלא כי ההוא דשחיקת אגוזים ועוד יש איסור אחר בפירות שאינן מולידות קול כתפוחים ששוחקין על גבי קרקע משום אשויי גומות וא"כ אסור לשחוק באותן העצמות שקורין בריקיקלי ע"ג טבלא לפי שמולידים קול: וכתב סמ"ג מיהו אין למחות בשום אחד מן השתיקות הללו לנשים דמוטב שיהיו שוגגות ואל יהיו מזידות: לשון ריא"ז נשים המשחקות באגוזים או בתפוחים ה"ז אסור שמא יבואו להחליק הקרקע ולהשוות גומותיו ונראה בעיני שאם הן משחקות לנצח זו את זו אפילו בחול אסור מפני מפני שהוא דומה לקוביא כמבואר בקונט' הראיות ודברי ריא"ז צ"ע דהא שחוק אגוזים ותפוחים הוו מידי דתלוי בחכמה ואינו תלוי בגורל בענין דליהוי דומיא דקוביא ולדידיה יהיה נמי אסור לשחוק בשחוק השקאק דלדעתי כי יש ראיה להוכיח דכל מידי דתלוי בחכמה אין בו משום הטלת חלשים ולא משום קוביא ומותר לשחוק בהן בשבת כל שאינו שחוק ממון ולא דמי לקוביא שיש בה איסור אפילו לשחוק בחנם בשבת משום הטלת גורלות:

ר"ת נתן טעם למה נוהגים עתה למלאת בגלגלים ומדברי רבי' נראה דאף בחצר אסור לשאוב מבור שיש לו גלגל ומיי' כתב שמותר לשאוב בחצר מבור שיש לו גלגל: לשון ריא"ז אין ממלאין מן הבור בגלגל שמא ידלה להשקות גנתו או חורבתו או לשרות פשתנו ובמקום שאין לחוש לכך כגון שהי' לו גלגל בבור שבביתו שאין גנתו וחורבתו ושריית פשתנו מצויין שם הרי זה מותר:

ולר"ח אסור אפי' אינו מכוין לשיר ולפ"ז אסור להקיש על הדלת אפילו באגרופו ואפילו לפ"ז כתב הר"ם אי לא בעי לקלא שרי להקיש על הדלת כשאינו דרך שיר וכ"כ אבי"ה דמותר לומר לנכרי לנגן בשבת בנישואין ובחופו' דאמיר' לנכרי במקום מצוה הוא דהא ליכא שמחת חתן וכלה אלא בהשמעת כלי שיר והטור כ' שאין להתיר אמירה לנכרי אלא בדבר שהוא עצמו דוחה שבת כגון מילה: