שלטי הגיבורים על עירובין לב:

טור או"ח סימן ש"נ פסק דאינו יכול להלך ברוקו אחר שנתלש מפיו ד"א ברה"ר עד שירוק ומיי' כתב השתין או רקק ברשות שניהם חייב ולא חילק אם היא צריכה לגופה או לאו דס"ל פ"ק מהל' שבת דהלכה כרבי יהודה דחייב אמנם נראה דדעת רבינו דהלכה כר"ש כאשר כתבתי לעיל: לשון ריא"ז היה מהלך ברה"ר והפך רוקו או כיחו בפיו כדי לזורקו הרי זה לא יהלך ד"א עד שירוק הכיח ורק בפני רבו חייב מיתה שנאמר כל משנאי אהבו מות אל תקרי משנאי אלא משניאי:

וכתב מיי' שהיה שותה בכלים נאים שהוא צריך להם גזירה שמא יוציאם אבל אם היו כלים שאינן נאים שאינו צריך להם או שהיה הבור בכרמלית אף ע"פ שהכלים נאים מכניס ראשו בלבד ושותה במקומו ואע"פ שלא הכניס ראשו ורובו ע"כ וכ"כ סמ"ג:

כתב הרא"ש בשם רש"י ז"ל וליכא למימר דשתי' מים ליהוי הכנסה כמשתין ורק דלא דמו להתם דהתם קעקר מרשות זו לרשות זו ועביד הנחה ברשות אחרת אבל שותה עבד הנחה ועקירה בחד רשותא דהא ברשות שהוא שותה בו פיו עומד ובפיו נחין מיד ואע"פ שהן חוזרין ונבלעין במיעיו אין חשש הואיל ונחו בפיו שהוא מקום פטור והא דגבי משתין ורק לא חשיב פיו מקום פטור הכא שאני שהוא במקום אחד ופיו במקום אחר ואין לאסור מההוא טעמא דאמר לעיל מקום שאין בו ד' על ד' מותר לבני רה"ר ולבני רה"י לכתף עליו ובלבד שלא יחליפו דהתם הוא דגזור רבנן דילמא אתי לאפוקי מרה"י לרה"ר להדיא בלא הנחת מקום פטור אבל הכא א"א בלא הנחה בפיו שהוא מקום פטור ולפי פי' זה העומד ברה"י וראשו ברה"ר מותר לרוק לרה"ר לפי שהרוק נח בפיו שהוא מקום פטור קודם שיצא לרה"ר והא דמיבעיא ליה פי האמה לרה"ר מהו היינו דוקא במי רגלים שמשנעקרים שוב אין נחין בפי האמה מיהו קשה הא דאמר בשמעתא קמייתא דשבת גבי היתה ידו מליאה פירות והוציאה לחוץ משחשיכה דאי שרי ליה אתי לידי חיוב חטאת ליקנסוה והיכי אתי לידי חיוב חטאת והלא כשנחו הפירות בידו כשהיתה ידו ברה"ר נעשית ידו מקום פטור וכבר נחו הפירות במקום פטור ותו לא אתי לידי חיוב חטאת אי שדי להו וי"ל דהתם לא חשיב הנחת הפירות בידו כמונחים במקום פטור כיון שלא נתן החפץ לידו ממקום אחר אחרי שהוציאה לרה"ר כמו גבי שתייה שנתן המים לתוך פיו ולפי תירוץ זה אסור לרוק מרה"י לרה"ר אפי' ראשו ברה"ר דאף על פי שהרוק נח בפיו אין חשובה הנחה כיון דלא בא ממקום אחר לתוך פיו כמו בשתייה: