שלטי הגיבורים על עירובין כ.

סמ"ג פסק בשם ר"י דהלכה כשמואל דס"ל דאין שוכרין הרשות מן הנכרי וכן שני ישראלים ונכרי הדרים בחצר אחת ולא שכרו ולא עירבו ומת הנכרי בשבת אין מבטלין זה לזה דכל שנאסר למקצת שבת נאסר לכל השבת ונראה מלשון הטור דס"ל כסמ"ג שכ' ואם ב' או ג' דרים עמו אין יכולין לבטל רשותן לאחד כדי שיחשב כיחיד ויהיה היחיד מותר להוציא מביתו לחצר ואין להם תקנה עד שישכיר להם רשותו בסתם שמשכיר להם מועיל ואין צריך לפרש כדי להתיר הטלטול וא"צ כתיבה וחתימה ולא שטר משוטרי העיר ושוכרים ממנו אפי' בפחות משוה פרוטה וכל זמן שאינו חוזר בו מועיל השכירות אפי' לזמן מרובה וא"צ לשכור ממנו בכל ע"ש והדרין עמו א' שוכר בשביל כולם ואם אינו רוצה להשכיר אין יכולין לשכור ממנו בעל כרחו וזה תקנתא שאחד מבני החצר יתקרב אליו עד שיתן לו שום מקום ברשותו ליתן בו שום דבר ונמצא זה כאילו הוא שכירו או לקיטו ודר עמו בביתו ונותן עירוב בשבילו ודיו ודוקא כי האי גוונא דמיחזי כשלוחו אבל אם יחד לו הנכרי מקום לשכירו להשתמש בו אינו יכול ליתן עירוב בשבילו שאינו כשלוחו בכל הבית שאין לו אלא מקום המיוחד לו וכן אם ישראל ונכרי דרין בבית אחד אין הישראל יכול לערב בשביל הנכרי שלכל א' דירתו בפני עצמו וצריך לערב עם ישראל ולשכור [מן] הנכרי:

לשון ריא"ז אם לא שכרו ממנו בע"ש כגון שלא היה מצוי אצלם שוכרין ממנו בשבת ואינן יכולין לערב זה עם זה שהרי אינן רשאין לערב בשבת ובע"ש אינן יכולין לערב שאין שוכרין מן הנכרי כיצד הן עושים מבטלין רשותן זה לזה בשבת אחר ששוכרין מן הנכרי ואומר אחד לחבירו רשותי קנויה לך או רשותי מבוטלת לך ואינו צריך לא קנין ולא שום זכוי אלא בדבור בלבד הוא מבטל והרי הוא כאילו כל החצר שלו ומותר זה שהרשות מבוטלת לו לטלטל מביתו לחצר וחבירו אסור: מי שבא מעשה לידו ונסתפק לדברים הללו סומך להקל מספק לפי שעירובין מדברי סופרים וספק דבריהם להקל:

ור"ת ז"ל פסק כרבינו דהלכה כר' יוחנן ואף על גב דשמואל פליג עליה בסמוך וקאמר כל מקום שאוסר ואין מערבין אין מבטלין קי"ל בכל דוכתא כרבי יוחנן לגבי שמואל וכדברי המיקל בעירוב ור"י פסק כשמואל:

לשון ריא"ז מעשה בתינוק אחד שהוצרכו למולו בשבת ונשפכו החמין שלו קודם שמלו אותו [ולהביא] לו לו חמין מחצר אחרת ע"י ביטול לא היו רוצים לבטל רשות חצרן מביא חמין לתינוק מחצר לחצר ע"י נכרי לפי שאיסור עירובי חצירות קל הוא והתירו אותו על ידי נכרי במקום מצוה אבל שאר האיסורין לא התירו במקום מצוה ואפילו על ידי נכרי ואע"פ שצורכי המת מצוה הן ודוחים יו"ט בשבילו כמבואר בקונטרס הראיות: אם לא היו מוצאין חמין שהוחמו מע"ש שואלים אמו של תינוק אם היא צריכה לחמין מחממין לה ע"י נכרי ואף על פי שהיא אוכלת תמרים ומאכלים קרים שמא אינה מרגשת בהן וצריכה היא לחמין וכל צורכי חולה נעשין ע"י נכרי בשבת ואפילו חולה שאין בו סכנה וחיה מז' ועד ל' הרי היא כחולה שאין בו סכנה כמו שביארנו בהלכות שבת פרק מפנין ונותנין אותן החמין לצורך התינוק: