שלטי הגיבורים על עירובין יז:

לשון ריא"ז אין מודדין תחומי שבת אלא על ידי אדם מומחה ובקי במדה מדד רוח א' בב' ראשיו ובראש האחד הרבה במידתו ובראש השני שכנגדו קצר במדתו וכשמותח החוט מזה לזה ראש המרובה יוצא לחוץ וראש הקצר נכנס בפנים הרי זה מוציא את הקצר כנגד המרובה כדברי המורה ומז"ה. ולי נראה שמניח המרובה כמות שהוא והקצר כמות שהוא שמא הראש הקצר היה מדרונות גבשושיות שזקיפתם מועטת ומודדין אותן כמות שהן ולפיכך נתקצרה מדתן כמבואר בקונטרס הראיות:

פירש"י עיר של יחיד כשאין בה ששים רבוא ומיי' כתב עיר של יחיד שהוא קנין של יחיד:

פי' רש"י דלאו דווקא של רבים ונעשית של יחיד מהני ליה שיור אלא הוא הדין של רבים והרי היא של רבים אלא רבותא אשמעינן אע"ג שנעשית של יחיד בעי שיור וכן מוכח בגמרא דקאמר רבי זירא עירב למתא דבי רבי חייא ולא שבק לה שיור משום דסבר דשל יחיד ונעשית של רבים הואי אלמא השתא של רבים הואי ואביי דהקפיד משום דסבר דמעיקרא נמי עיר של רבים הואי ומשום דלא שבק לה שיור הקפיד אבל אי שבק לה שיור לא הוה קפיד אע"ג דלדידיה עיר של רבים והרי היא של רבים הואי וכן משמע נמי מרבה בר אבוה דעריב למחוזא ושבק לה שיור ובימי רבה בר אבוה מסתמא של רבים הואי דהא אפי' בימי עולא שהיה חבירו של רב נחמן היתה של רבים כדאמר לעיל בפרק קמא אמר אביי הני אבולי דמחוזא אלמלא דלתותי' ננעלות בלילה חייבין עליה משום רשות הרבים וכל שכן בימי רבה בר אבוה שהיה רבו של רב נחמן ומה שפירש רש"י גבי הנהו בני קקונאי בעיר של רבים ונעשית של יחיד הוא ובעי שיור לאו לאפוקי של רבים והיא של רבים אלא לאפוקי של יחיד ונעשית של רבים:

כתב סמ"ג וז"ל ונ"ל שאין הדברים אמורים בעיר של רבים והרי היא של רבים שמערבין אותה אלא כגון ירושלים שדלתותיה נעולות בלילה ונחשבת מן התורה ע"י כן ככרמלית כאשר פירשתי בתחלת המצוה ורבינו לא חילק בזה וכן מיי' וטור:

רבינו לא הביא הני תרי לישני דרב פפא דקאמר לא שנו אלא לארכה וכו' ואיכא דאמרי אמר רב פפא לא תימא וכו' וכתב הרא"ש הטעם משום דסבירא ליה כלישנא בתרא לחומרא ולא מסתבר כלל למיזל לחומרא בתרי לישני לענין עירובין וכן כתב ר"מ ז"ל ונראה כלישנא קמא דבשל סופרים אפילו בעלמא הלך אחר המיקל וכ"ש בעירוב שאין לו עיקר מן התורה שהלכה כדברי המיקל בעירוב ועוד דמסתבר דאיכא דאמרי הוי כטפל לגבי העיקר: