שלטי הגיבורים על עירובין טז:

רבינו לא פסק כמאן ורבינו תם כ' דהלכה כרב הונא דגדול היה ובר סמכא יותר מחייא בר רב דהוי זוטר מיניה טובא כדמוכח בפ' יש בערכין שהרי רב הונא מוכיחו והנך אמוראי דלקמן קיימי כוותיה רב אידי אמר ר' חנינא דמשני אליבא דרב הונא לאו משולשין וכו' דלחייא בר רב יכולין להיות משולשין ממש וכן אביי ורבא שקלו וטרו אליבא דהך שינויא וכן בשילהי שמעתין דא"ל רב פפא לרבא הני בני אקטיספון דמשחי תחומא מהאי גיסא דארדשי' הא קמפסקא דגלת דהוי יותר מקמ"א ושליש משמע דאי לא הוי אלא קמ"א ושליש שפיר עבדי והיינו כרב הונא והא דאחוי ליה רבה אטמהתא דשורא דמבלעי בדגלת בע' אמה ושירים היינו מאקטיספון וקרפף שלה ומארדשי' וקרפף שלה דהיינו קמ"א מאטמהת' דשורא לצד ארדשיר וכן ההיא דעושין פסין דקאמר מתוותי דמיבלען בע' אמה היינו מעיר הסמוכה לה עם קרפף דהיינו קמ"א בין הכל ועוד נראה לר' לדקדק דממה נפשך הכי הלכתא דנותנין לשתי עיירות שתי קרפיפות דאפי' לחייא בר רב דקאמ' קרפף א' לשתיהן הא מוקי סיפא דמתני' דקתני אם יש לזו ע' אמה ושיריים וכו' כר"מ והוי מחלוקת ואחר כך סתם וא"כ אף לדידיה הלכה כר"מ וכ"כ ר"מ ז"ל הלכה כר"מ מדאמר ריב"ל הלכה כדברי המיקל אפי' יחיד כנגד רבים ועוד הביא ראי' מדמפליג רבא לעיל בין אילן העומד תוך עיבורה בין עומד חוץ לעיבורה גרסי' בירושלמי מהו ליתן עיבור לעיבור מילתיה דר"ש בן יוחאי אמר נותנין מדר"ש בן יוחי יכול אני לעשות שיהו מהלכין מצור לצידן ומטבריא לצפורי על ידי מערות וע"י בורגנין רבי חייא אמר איתפלגין ר' חייא רבה ובר קפרא חד אמר הדין דתימא בעיר גדולה אבל בעיר קטנה לא שלא תהא תוספת יתירה על העיקר וחד אמר בין בעיר גדולה ובין בעיר קטנה דין אלפים ומיהו בתלמוד דידן קאמר הוו אזלין מברניש לבי כנשתא דדניאל תלתא פרסי וכדי שלא יחלוק גמ' דידן אירושל' איכא למימר דברניש עיר גדולה היתה מהלך שלשה פרסין וטפי נראה דגמ' דידן סבירא כרבי שמעון בן יוחאי דהלכה כדברי המיקל בעירובין:

ואם יש נהר לפניו לסוף ע"ה אמה פליגי בירושלמי חד אמר לאחר שמדד חמשים חוזר לאחוריו כ"ה אמה כדי שלא יהא החבל של נ' אמה שלם ע"י הנהר ואיכא מ"ד שמודד כ"ה אמה הנותרין בחבל של ד' אמות וכ' הטור ומסתברא כמ"ד חוזר לאחוריו:

פירש הרא"ש ז"ל אין אומרים יקוב את הכותל כלומר כעין נקיבה שיטריחו לזקוף כלונסות מכאן ומכאן למתוח חבל מזה ומזה ולהבליע אלא הקילו חכמים לשער כמה היה יכול להיות מכלונס' לכלונס' ע"י אומד שאומד בלבו ונראה דדוקא לענין הבלעה בכותל התירו ע"י אומד משום דיש טורח לעלות אבל אם לא היה יכול להבליעה בחבל של חמשים וצריך לקדר לא התירו באומד כיון דאין בו טורח יותר לקדר בכותל מבגיא ומיהו לא מיירי כשהכותל זקוף כל כך דחוט המשקולת יורד כנגדו דאל"כ לא היה צריך למדוד השיפוע בירידה ובעליה אא"כ יש מישור בראש הכותל ימדוד אותו מישור כדאמר שמואל דמודדו מדידה יפה ופרש"י דאין מדרונו ממעט התחום אלא נכנס לתוכו ומודד קרקעיתו ועולה לשפתו ומשלים מדתו והולך ובדבר זה יש חילוק בין גיא לגדר דבגיא לא התירו אומד כיון דיכול להבליעו בחבל משפתו אל שפתו:

פירש"י לא שנו שמקדרי' ובשביל שהזכיר קידור ולא הזכיר הבלעה פי' התוס' דקאי אגיא מעוקם. וכתב הרא"ש ז"ל וקשה למה שמואל יאמר דבריו אברייתא ויניח משנה שלימה לכן אני אומר דשמואל אמתניתין אמרה למילתיה ומה שהזכיר רש"י קדר ולא הזכיר הבלעה אע"ג דקאי אקדר ואהבלעה דמתני' אומר אני דמשום סיפיה דמילתיה דשמואל נקט קדור ושבק הבלעה והא דקאמר אבל חוט המשקולת יורד כנגדו מודדו מדידה יפה פירוש ואין שיפוע הירידה והעלי' עולה למידת תחומה היינו דוקא לענין קידור דהקילו חכמים כיון דהשיפוע הוא פחות מד"א וגם יש טורח גדול בקדרו כיון שאין משופע אבל בהבלעה שהוא יכול להבליעו בקל בחבל של נ' אמה משפתו אל שפתו לא הקלו חכמים: