שלטי הגיבורים על עירובין יג.

נראה מכאן דדבר (הניטל) [הבא] בשבת מחוץ לתחום ולא בא בשביל ישראל מותר לטלטלו אף ע"פ שהובא מחוץ לתחום: לשון ריא"ז ומעשה שהביאו נכרי בעיר אחת אילים ביו"ט חוץ לתחום והתירו חכמים לטלטל אותן בכל העיר ולשחוט אותן ולאכול אותן שכל העיר הוא להן כד"א אבל להוציאן חוץ לעיר אסור לפי שחפצי הנכרי קונין שביתה במקומן וכן פירות הבאים בספינה אפילו ע"י ישראל מותרין באכילה חוץ לתחומן שהרי בהיתר באו והרי הן כאילו יצאו בשוגג:

פי' רש"י דמברכתא היתה מוקפת מחיצות וכן פי' גבי מי שהוציאוהו נכרים והוליכוהו בעיר אחרת בריש פירקא ופירש והרי היא מוקפת מחיצות משמע דלא חשיב כד"א להלך את כולה אא"כ מוקפת מחיצות דומיא דדיר וסהר ואל תתמה דהא דנקט עיר סתם ומפרשי' לה במוקפת מחיצות דע"כ הא דתניא לעיל ומותר לטלטל בכל העיר ה"נ במוקפת מחיצות איירי ואע"ג דגבי נתן עירובו בתוך עיבורה של עיר אמרינן לעיל בפרק בכל מערבין דאפילו למעלה מי' עירובו עירוב משום דמתא כמאן דמליא דמיא ופריך עלה חוץ לעיבורה נמי כיון דאמר רבא הנותן עירובו יש לו ד"א הוה ליה רה"י ורה"י עולה עד לרקיע משמע דבתוך עיבורה נמי הוי טעמא לפי שחשובה כל העיר עם עיבורה כד"א אע"פ שאין כאן מחיצות וי"ל דה"מ לשובת שם או נותן עירובו בו שיש לו אלפים אמה לכל רוח ובמקום שנותן עירובו נחשב הכל כארבע אמות אפילו מה שהוא חוץ למחיצות לענין זה דחשוב הוא ועירובו במקום אחד אפילו נתנו באילן למעלה מעשרה אבל למובא מחוץ לתחום אין חשוב כד"א להלך את כולו בלא היקף מחיצות ונראה דבעי נמי הוקף לדירה פתח ולבסוף הוקף דלא עדיף משובת באויר מחיצות דלא חשיבי לגביה כד"א אם הוא יותר מבית סאתים כדאמרינן לעיל בפ"ק דשבת בתל והוא מד"א ועד סאתים מהלך את כולה וחוצה לה אלפים אמה ודוקא בית סאתים אבל טפי לא הואיל ולא הוקף לדירה וכן משמע בפ"ב דר"ה דהיקף מחיצה בעינן דתנן התם חצר היתה בירושלים ובית יעזק היתה נקראת ולשם כל העדים מתכנסין וכו' בראשונה לא היו זזין משם כל היום כולו משמע דאפילו בעיר לא היו הולכים ואמאי כיון שברשות באו מחוץ לתחום וכי גרע מהוציאוהו נכרים ונתנוהו בעיר אלא ודאי כדפרש"י התם דמיירי לאחר שנפרצו בה פרצות שהיתה אז ירושלים כרה"ר כדאמרינן לקמן פרק המוצא תפילין ולכך צריך ליזהר דדבר הבא מחון לתחום בשביל ישראל זה שמותר לישראל אחר או אפילו בא בשביל נכרי שלא לטלטל חוץ לד' אמות בעיר שאינה מוקפת ואפילו מוקפת מחיצה צריך שתהא מוקפת לשם דירה וכתב ר"מ ז"ל דסתם עיירות מוקפות לדירה הם דאין דרך להקיף מחיצה עד שיבנו הבתים תחלה אבל מבצרים סתמייהו הוקפו ולבסוף ישבו:

כתב הר"ז הלוי ז"ל ואע"ג דקי"ל במי שישן בדרך כר' יוחנן בן נורי שיש לו אלפים אמה לכל רוח לענין ד"א של שביתה נקטינן כרבנן ומשוינן ליה ח' על ח' ונראה בעיני דה"ה לכל ד"א שקונות לו לאדם בכל מקום כולן ח' על ח' הן והוא באמצע עכ"ל ורבינו חננאל ז"ל גורס חכמים היינו ת"ק ומפרש ת"ק דריש פרק מי שהוציאוהו נכרים דאמר אין לו אלא ארבע אמות אלמא שמעי' דכל מי שאין לו אלפים יש לו ד"א א"כ למה הוצרכו למימר יש לו ארבע אמות הוו להו למימר אין לו אלפים וממילא ידענא דיש לו ארבע אמות ונראה דמה שלא הביאה רב אלפס ז"ל משום דס"ל כת"ק דריש פרקין מדסברי ר' יהודה ור' אליעזר כוותיה:

ופירש"י שאין לו אלכסון אלא לאלכסון העולם אבל לרבוע העולם אין לו אלא ד"א ור"ת פי' שלכל צד יש לו ה' אמות וג' חומשין ומיי' חילק שבתוך ד"א מותר לנולטל מד' עד ה' אמות וג' חומשין פטור אבל אסור מכאן ואילך חייב חטאת וכתב הטור ואיני יודע למה אמר בשיעור האלכסון פטור אבל אסור כיון שנותנין האלכסון מותר בו לכתחלה. ור"ז פליג על זה ופסק שיש לו ד' אמות לכל רוח שהם שמנה על שמנה וה"מ להלך אבל לטלטל אין לו אלא ד' בכל מקום שקדש עליו היום. ומיי' כרבינו אבל כתב שד' אמות יש לו לאדם תחילתן ממקום שהוא עומד בו וסמ"ג כתב שהן לאיזה רוח שירצה וצ"ע ליישב דברי מיי': לשון ריא"ז היוצא חוץ לתחומו למעלה מי' טפחים כגון שהיה מהלך ע"ג גדר שהוא גבוה עשרה טפחים ואינו רחב ד' והרי הוא כמהלך באויר וראש הגדר בתוך התחום וראשו האחר חוץ לתחום או שקפץ למעלה מי' טפחים ויצא תוץ לתחומו ע"י קפיצה ודלוג וכן חזר ע"י קפיצה ודילוג הרי זה ספק בתלמוד אם יש תחומין למעלה מי' טפחים ואם לאו וספקו להקל ומותר לו לצאת ולחזור כמבואר בקונטרס הראיות: היוצא חוץ לתחומו אין לו אלא ד"א כמו שביארנו והם ד' אמות לכל רוח שהן ח' על ח' כמבואר בקונטרס הראיות ולא נתנו לו ד' אמות לכל רוח אלא להלך בהן אבל אם בא לטלטל חפציו אין מטלטל אלא בתוך ארבע שהמעביר ד"א ברה"ר חייב: