שלטי הגיבורים על עירובין י:

נראה דדוקא הבא בשביל ישראל זה הוא דמותר לישראל אחר אבל הבא בשביל היהודים דרך כלל אסור לכולם לקחת ממנו דאין כאן לומר בא בשביל ישראל זה דוקא דלכולם איכא למימר שהובא בשבילן:

ב"ה כתב כיון שאומר יום הזכרון הזה אצ"ל ר"ח הזה שבכלל יום הזכרון הוא ואם בא לומר מוספי החדש והזכרון כולל אותם בכלל הזכרון ואומר את מוסף יום הזכרון הזה נעשה ונקריב לפניך כאמור ובחדש השביעי וגו' ובראשי חדשיכם ואצ"ל יום ר"ח הזה ורב עמרם כתב שאין אומרים רק עולת החדש ומנחתה ושני תמידין כהלכתן וגדולי מגנצא הנהיגו שאין להזכיר ר"ח כלל ואפילו מלבד עולת החדש ומנחתה אין לומר וכן פי' בערוך איזה חג שהחדש מתכסה בו שאין אומרים ובראשי חדשיכם לא בתפלה ולא בזולתה פי' לא במוסף ולא בבקר כשקורין פרשת הקרבנות שיש מקומות שקורין בר"ח בבקר לאחר שקראו פרשת התמיד ובראשי חדשיכם כמו שאומר בשבת וביום השבת וכן כתבו מקצת הגאונים שא"ל ובראשי חדשיכם שחרית בר"ה כי היכי דלא לזלזלו במועדות שאם יאמר אותו בשני יאמר דשני עיקר כמו בשאר ר"ח של כל השנה אבל ריב"א כתב שיש לאומרו בשני כמו בראשון כמו שאומרים בשני ובחדש השני באחד לחדש ה"נ אמרינן ובראשי חדשיכם דהיינו ר"ח היינו אחד לחדש. הרא"ש ז"ל היה נוהג לומר במוסף פסוקי הקרבנות כמו ר"ח:

לשון ריא"ז אחד ר"ה ואחד שאר יו"ט צריך לברך זמן שהיא ברכת שהחיינו בקדוש היום ואם לא בירך ביום ראשון מברך ביום ב' או באחד משאר ימים כשיזכור ואפי' אם אין לו כוס של יין בשעת הקידוש מברך זמן בלא כוס שהרי אפי' אם בירך זמן מבעו"י אסור לו לשתות וכן המתפלל של שבת בע"ש נאסר בעשיית מלאכה שכבר קבל עליו השבת והמוהל ביום הכפורים מברך בלא כוס שאם יברך על היין יברך ברכה לבטלה ואין ראוי ליתנו לקטן שמא ירגיל בו כשיגדיל. וי"א שמברכין על כוס ומניחין אותו לאמו של תינוק לאחר חשיכה ואינו נראה בעיני שהרי אמרו המברך צריך שיטעום ואין להמתין עד הלילה. המתענה בע"ש משלים תעניתו עד הלילה וכן תשעה באב שחל להיות בא' בשבת מתחיל תעניתו מן השבת לפי שאסור לו לאכול בין השמשות:

נראה מל' התלמוד דאין חיוב שהחיינו על הפירות המתחדשות משנה לשנה מדקאמר רשות לא מב"ל משמע דרב יהודה דא"ל אנא אקרא חדתי נמי אמינא זמן דרשות קאמר ליה ולא משום חיובא וכיון שהוא רשות אין שום עונש למי שלא בירך ואולם הדבר צ"ע אם הוא רשות או לאו ואי רשות הוא נפטור וכתב סמג כל מצוה שהיא מזמן לזמן כגון שופר ולולב וסוכה ומקרא מגילה ונר חנוכה וכן מצוה שאינה תדירה ואינה מצויה בכל עת שהרי היא דומה למצוה שהיא מזמן לזמן כגון פדיון הבן מברך עליה שהחיינו אבל מילה היא יותר תדירה וגם אין לה עת קבוע משנה לשנה לפיכך אין מברכין עליה שהחיינו ומיי' פ"ג דמילה פליג על זה ואומר דמברכין:

פי' מיי' דהני ד' אמות תחילתן ממקום שהוא עומד בו לפיכך כיון שיצא חוץ לתחומו אמה או יותר ישב במקומו ואין לו להלך אלא בד' אמות מעמידת רגליו ולחוץ וסמ"ג כתב בשם ר"י דפי' לא יכנס ר"ל להיות כאילו לא יצא אבל ד' אמות יש לו כשאר יוצא חוץ לתחום ומותר ליכנס בתוך תחומו האחד עד ד' אמותיו וכן הטור כסמג ופליג סמג עם מיי' בזה: