שלטי הגיבורים על חולין ט.

רש"י כתב שגם לבהמה יש תקנה לשוחטה ואח"כ לבודקה מבפנים דושט אם יש בו קורט דם פסול ואם לאו כשרה ולא חיישינן שמא במקום שדרס שחט דבשלמא גבי נקב איכא למימר דלמא במקום נקב קא שחיט אבל גבי דרוסה כיון דמקומו מאדים אפי' שחט בו יש היכר משהו ולזה הסכים הר"ן. וב"ה והתוס' לא כתבו כן והטור כתב דדבר קשה הוא להתיר בבהמה שהוא מתלכלך מדם השחיטה ואין קורט של הארס ניכר בו:

רבינו כתב דהוי כדי שיתפוס בב' אצבעותיו כלומר צריך להניח כדי שתי אצבעות סמוך לראש ולמטה מזה השיעור ישחוט ששם יהיה הושט וי"א כדי שיתפוס בשתי אצבעותיו משני צדי הצואר וזהו רחב אצבע ורש"י פי' ג' או ד' אצבעות וי"א כדי חודי הצפורנים ועוד יש פירושים אחרים מיהו לא נאמר זה השיעור אלא לבהמה וחיה אבל בעוף הכל לפי גודלו וקוטנו:

הרא"ש פי' דברי רבינו כך דהכי פסק הרי"ף שאם תורבץ הושט והסימנין נתפרקו במקום אחד רובן מן הלחי בנחת כשר אבל אם נדלדלו הסימנין מן הקנה זה מזה ברובן או נקלף הושט מן הלחי ברובו מעט הנה ומעט הנה טרפה ופירש"י הכי הוא תורבץ הושט שניטל מן הלחי ברובו היינו שנקלף הרוב במקום אחד והמיעוט המחובר במקום אחד כשרה אבל סימנין שנתפרקו בכח ברובן מכאן ומכאן והמיעוט הנשאר אינו מחובר למקום אחד טרפה דאותו מיעוט לא הוי חבור ואילו קנה וושט שנתפרקו זה מזה לא הוזכר טרפות זה כלל והתוס' כתבו בשם ר"ת דסימנין שנתדלדלו ברובן טרפה ר"ל שנתפרק הושט מן הקנה ונתדלדלו זה מזה וכ"כ סמ"ג דדעתו כדעת ר"ת והרי"ף שכתב וז"ל סימנין שנתדלדלו רובן טרפה וכן אם נתקפלו שהרי אינם ראוין לשחיטה אבל אם נתפרק רוב תורבץ הושט מן הלחי הרי זו מותרת שאין התורבץ ראוי לשחיטה עכ"ל: