שלטי הגיבורים על חולין ה:

כתב המרדכי בשם רש"י ובשם רבינו ברוך דסגי לכתחלה בשחיטת סימן אחד כרבינו. ומיי' וסמ"ג וטור והרא"ש והר"ן כולם הסכימו דגם בעוף צריך שיתכוין לשחוט ב' סימנין וזו היא המצוה המעולה בשחיטה והוסיף הר"ן בשם הראב"ד ורבינו משולם שאם לא שחט כל הסימנין צריך לחתכו בשעה שהדם חם ואם לא עשה כן צריך חתיכת אבר אבר אפי' בעוף:

לדברי הרי"ף וסמ"ג והרא"ש והטור דס"ל דרוב דמים שבבהמה ושבעוף נגררין אחר הורידין שבצואר ואין המלח ולא האור שואב כל הדם שבהם הלכך עוף שדרך לצלותו שלם צריך לשחוט הורידין כדי שיצא הדם ולא שהורידין הם בכלל שחיטה שהרי אם שהה או דרס בהם כשרה אלא שצריך לנקבם בשעת שחיטה בעוד שהדם חם שלא תתקרר בתוכו ואז לא יוכל לצאת. לא חתכן בשעת שחיטה אם נתח העוף לאברים שרי לצלותו אבל לא יאמר לא אחתכם בשעת שחיטה ואחתכם לאברים דחיישי' שמא לא ינתחנו כיון שדרך לצלותו כאחת וכן גדיים וטלאים שרוצה לצלותן כאחד צריך לחתוך ורידיהן וכ"ה דעת התוס' וכן דעת כל הפוסקים חוץ ממיי' שבשום מקום מחבורו לא הזכיר חתיכת נקיבת ורידין כלל ובפי' המשנה (מגיד משנה) פסק (להביא ראיה) דאין הלכה כר' יהודה דמצריך שחיטת ורידין וכן מוקי מגיד משנה דברי מיי': כתב הרא"ש והא דתניא בתוספתא ר' יהודה פוסל בעוף עד שישחוט את הורידין לאו דוקא פוסל בדיעבד אלא כלומר אוסר לכתחלה לשחוט בלא נקיבת הורידין שמא יבא לצלותו כולו כאחד: