שלטי הגיבורים על חולין לט.

בדין הלב שלא קרעו ובשלו בקדרה רש"י כתב דלב שבשלו ולא קרעו קירעו לאחר בישולו אף כשנתבשל בקדרה ומוציא את דמו דדם הלב אסור מן התורה או איסור גרידא או כרת כדלקמן בס"ד אבל בשר הלב מותר שהלב חלק ושיע ואינו בולע מהדם וכתב הרשב"א לדברי רש"י אע"פ שהלב חלול ופתוח להכניס ולהוציא דם מ"מ איהו גופיה לא נאסר דשיע היא בין מבפנים בין מבחוץ ואע"פ שיצא דמו לחוץ אינו חוזר ובולע מיהו אם נתבשל לב דהיתר עם הנבלה אין להתיר מטעם דהוא שיע גם מבחוץ ואינו בולע דדוקא לגבי דם הוא דשיע אבל לגבי שמנונית אינו שיע ושפיר בולע מן השמנונית הלכך כשנתבשל עם הנבלה יש לאוסרו משום שמנונית דנבלה שהוא בולע וכל זה מיירי בהיתר הלב עצמו אבל אם היה לב זה בקדרה עם שאר בשר לרש"י אם היה לב עוף והיה דבוק בעוף והעוף שלם עם רגליו וראשו כפי קבלת האחרונים או ראשו אפי' בלא רגליו הפי הנראה מקבלת הראשונים שכל עוף שלם יש בו ס' כנגד דם לבו אז כבר נתבטל הדם באותה החתיכה גופה שלא היה בדם לתת בעוף טעם ואינה נעשית חתיכה דאיסורא והכל מותר אבל אם היה הלב דבוק בחתיכה אחת קטנה שאין בה ששים מדם הלב אז אפי' היתה החתיכה תמיד מכוסה במים נעשית נבלה לדברי רש"י דלדידיה אפי' היתה החתיכה ברוטב בשעת שנפל עליה טפת דם אינה מתפשטת בכל הקדרה אם לא ניער וכסה מיד והיכא שנתן זאת החתיכה עם שאר הבשר בקדרה מיד כשהעלתה הקדרה הרתיחה נעשית חתיכה דאיסורא דעל הרוב אין מנערין תמיד הקדרה וגם אין מכסים אותה כפי הצורך ומש"ה צריך שיהיה בקדרה ששים כנגד כל החתיכות וצריך שיהיה ששים זה ברוטב דוקא שאין מין החתיכה כי לדידיה דסבר מין במינו לא בטיל ואין החתיכות שבקדרה שהן מין בשר מועילין לבטל זאת החתיכה רק הרוטב בלבד ע"י סלק את מינו כאילו אינו דהיינו החתיכות שנתבשלו עמו ושאינו מינו דהיינו הרוטב מרבה עליו ומבטלו: