שלטי הגיבורים על חולין לג:

לשון ריא"ז בשר הנמצא ביד עובד כוכבים אם היו רוב טבחי העיר ישראלים מותר והוא שהיה דרך הטבחיה של אותו מקום להכריז כשבא לידם בשר טרפה שמכריזים ואומרים יש לנו בשר לעובדי כוכבי' אבל במקום שלא היה דרכן להכריז חוששין שמא בשר טרפה הוא ולכך מכרו לעובד כוכבים. מעשה בטבח אחד שאמר לאדם אחד אילו היית מפוייס עמי הייתי מוכר לך מבשר השור המפוטם ששחטתי אתמול אמר אני אכלתי משופרי שופרי שעובד כוכבים פלוני קנה ממך ונתנו לי א"ל הטבח אותו בשר טריפה היה שמכרתי לעובד כוכבים ואמרו חכמים לא נתכוין אדם זה אלא לצערו הואיל ודרכן להכריז כשמוכרין בשר טרפה לעובד כוכבים ולא הכריזו אין חוששין לדבריו של זה שנאסור בשר שביד עובד כוכבים שקנה ממקולין של ישראל והרי הוא בחזקת כשר הואיל ולא הכריזו עליו היה ידוע באמת שבשר טרפה מכר לו מעבירין זה ממלאכתו הואיל ומכר טרפה לעובד כוכבים במקום שדרכן להכריז ולא הכריז ושאר המקולין של ישראל מותרין ועובד כוכבים הקונה בשר מהם הרי הוא בחזקת כשר הואיל ודרכן להכריז ולא הכריזו ואין מתירין שאר המקולין אלא מאותו היום ואילך אבל באותו היום שהוחזק בו איסור חוששין לבשר טרפה מכאן ואילך אין חוששין לו שהרי מתקלקל הבשר אם יתאחר יום או יומים כמב"ה:

תוס' והרא"ש וטור כתבו דהא דשרינן איסור שפירש מן הרוב היינו דוקא דומיא דט' חנויות שזכרנו שהאיסור ידוע וניכר במקומו דאין לגזור שמא יקח מן הקבוע מאחר שהקבוע ניכר וידוע דאיסור היכן הוא דלא ברשיעי עסקינן שילך ליקח מן הנבלה ודאית אבל בע"ח ושאר דברים חשובי' שנתערבו בהיתר שאינן בטלים אפי' באלף כיון שהאיסור מעורב ואינו ניכר במקומו אז אפילו פירש אחד מהן מן הרוב אסור דחיישינן שאם היינו מתירין הפורש יבא להתיר גם הקבוע ולפ"ז ל"ש אם פירש אחד מהן מן הרוב ממילא ל"ש הפרישן במתכוין כגון דנכבשינהו דניידי בכל ענין איכא למיגזר שמא יקח מן הקבוע כיון שאין האיסור ניכר במקומו. והשאלתות כתבו דכל איסור שפירש מן הרוב מעצמו ל"ש אם ניכר האיסור במקומו כגון ט' חנויות שזכרנו ל"ש לא ניכר האיסור במקומו אלא שנתערב בהיתר קודם שפירש מ"מ כיון שפירש מאליו שרי וליכא למיחש שמא יקח מן הקבוע אבל אם פירש במתכוין כגון דנכבשינהו וניידי אז אי שרית ליה לבדורינהו לכתחלה כי היכי דלישתרי אתי נמי למשקל מן הקבוע ולפ"ז ספק דרוסה או ודאי דרוסה שנתערב באחרות וכן אותו ואת בנו שנתערב אם פירש ממילא שרי ולא גזרינן שמא יקח מן הקבוע אבל אינו יכול לעשות כמו שכתבו הטור והרא"ש פ' אותו ואת בנו דנכבשינהו וניידי שמפרישן במתכוין והרשב"א סובר כדברי השאלתות כמ"ש בחדושיו והביא הטור דבריו:

ופי' מורינו רבינו יהודה שירליא"ן דהא טביעות עינא שרי אפי' בעם הארץ שמכירו לבשר זה בטביעות עינא נאמן כי אינו חשוד לקלקל ולהאכיל לחבירו איסור ואשכחן דעם הארץ אית ליה טביעות עינא כדאמרי' בגט פשוט אמר אביי וכו'. ע"כ מא"ז: