שלטי הגיבורים על חולין כח:

כתוב בשם רבינו יונה שצריך לברך על כסוי דכוי וראייתו מפ' במה מדליקין דאין מברכין על הדמאי מפני שהוא ספק דרבנן משמע הא ספיקא דאורייתא מברכין עליו והרמב"ם והרא"ש ז"ל כתבו שאין לברך:

השוחט ונמצאת טרפה וכן בכל שחיטה שאינה ראויה לאכילה א"צ לכסות שנאמר אשר יאכל ואצ"ל אם שחט ונתנבלה בידו או חש"ו ששחטו ואין אחרים רואין אותן. השוחט וצריך הדם לרפואה וכן השוחט לעובד כוכבים חייב לכסות אא"כ מנבל ומטרף. שחט כמה חיות ועופות במקום א' כיסוי א' לכולן בין ברכת השחיטה בין ברכת הכיסוי:

השוחט לחולה בשבת חייב לכסות במוצאי שבת הכוי שהוא ספק בהמה ספק חיה אין שוחטין אותו ביו"ט ואם שחטו אין מכסין דמו אלא במוצאי יו"ט:

כתב ריא"ז שחט אחד מהם וברך על השחיטה ואח"כ בא לפניו עוד א' לשחוט אם היה דעתו עליו מתחלה א"צ לברך על שחיטה זו פעם שניה אלא פוטרה בברכה ראשונה ואם לא היה דעתו עליו מתחלה נראה בעיני שמברך על שחיטה זו ברכה לעצמה הואיל ואחר הכסוי הראשון בא לפניו ואם בא לפניו קודם הכסוי הראשון אע"פ שלא היה דעתו עליו מתחלה פוטרו בברכה ראשונה כמבואר בק"ה: שח בין שחיטה לשחיטה או בין ברכה לשחיטה שיחה שאינו צורך שחיטה חוזר ומברך וכן בכל המצות אם שח בין ברכה למצוה חוזר ומברך לפי שהשיחה מפסקת כמבואר בק"ה: ובעל הלכות כתב היכא דבעי למשחט עשר זוגיתא ושחט חדא מינייהו ואשתעי לכסויה והדר לבריך ולשחוט הני אחרינתא וכ"כ הראב"ד מכסה ומברך ושוחט ומכסה וכן מצאתי כתוב בשם ר"ת דשח בין עוף לעוף צריך לחזור ולברך כההיא דשח בין תפלה לתפלה דחוזר ומברך לפי שכשהפסיק בינתים גמר המצוה שבירך עליה וצריך לברך שנית וכן בשני עופות ושח ביניהם כיון דאיבעי שחיט ואי בעי לא שחיט איכא גמר מצוה וצריך לחזור ולברך אבל המברך על המצוה והתחיל לעשותה ושח קודם שגמרה אינו חוזר ומברך כגון תקיעת שופר וקריאת הלל ומגילה והאריך הרא"ש בזה ע"ש: