שלטי הגיבורים על חולין יג:

רש"י פי' שאין מדמין מריאה של בהמה זו שנמצא בה הנקב לריאה של בהמה אחרת ואפי' באותה הבהמה דוקא מאונא לאונא ומאומא לאומא אבל לא מאומא לאונא ומאונא לאומא ולזה נוטה דעת הרא"ש ז"ל והטור. והרי"ף פסק שמדמין מריאה של בהמה זו לריאה של בהמה אחרת רק שתהיה בהמה כמותה אם גסה גסה ואם דקה דקה וכ"כ מיי' וסמ"ג הביא דעת שניהם ולא הכריע:

רש"י פי' דחוליא הוא ג' טבעות ובר חוליא הוא מחציין של הטבעות ולמטה כשמתחילין להיות דקים וי"מ חוליא היינו טבעות ובר חוליא הוא העור שבין הטבעות וטור כתב שיש לחוש לדברי שניהם ומיי' כתב שחוליא היא גדולה ובר חוליא היא קטנה שכל הקנה חוליות חוליות הוא ובין חוליא וחוליא חוליא אחת קטנה משתיהן ודקה:

רש"י פי' דשיעור חלחולת אצבע ורבינו ומיי' והרא"ש כתבו ד' אצבעות וי"א ב' אצבעות וי"א כל שהוא ואם נקב באותו השיעור שנשתייר שמה י"א דאפי' במשהו טרפה ורבינו יונה הכשיר עד שינטל הרוב של הד' אצבעות והרא"ש ז"ל הביא דברי שניהם והסכים לדעת רבי' יונה וכן הטור:

כתב ריא"ז מלא בטדא היא אצבע א' לפתרון המורה וד' אצבעות לפתרון רבינו חננאל ופתרון המורה עיקר כמב"ה:

י"א דכרס הפנימי הוא היכא דפרעי טבחי פי' כל מה שנראה מהכרס כשהטבח פותח ופורע מהירכים עד החזה ולפי זה מה שמצד זה וזה מהכרס הנתון תחת הצלעות הוא כרס החיצונה ואינו נאסר בנקיבת משהו ורש"י פי' דכל כרס הוא כרס הפנימי ליאסר בנקיבת משהו וכרס החיצונה הוא בשר החופה רוב הכרס פי' קרום עב העובר על כל חלל ומשך שלו הוא מן החזה עד הירכים וכרס שקורין פנצ"א מיעוטו נחבא בצלעות החזה ורובו תחת אותו קרום ורואין כמה יש מן הקרום כנגד אותו הכרס ואם נקרע שם רובו טרפה והר"י לא הכריע בזה כלל ודברי מיי' נוטין שלא כדברי רש"י. וסמ"ג וטור מסכימין לדברי רש"י: