שלטי הגיבורים על חולין יג.

יש מי שאומר שאם חודו לחוץ אע"פ דקופא לגו טרפה דחיישי' שמא בחודה נקבה אחד מן האברים שנקובתן במשהו ובבדיקה א"א מפני שאין נקב דק ניכר בהם והרשב"א כתב שלא אמרו אלא בקוץ שנוקב בכח מבחוץ ונכנס מדוחק ומש"ה חוששין שמא עם כניסתו בדוחק נקב אחד מן האברים שנקובתן במשהו אבל במחט שהוא נכנס בנחת אין חוששין לכך:

בא זאב ונטל בני מעים והחזירן כשהן נקובין אין חוששין שמא היה בהן נקב מתחלה לפי שכל בהמה שנשחטה הרי היא בחזקת היתר עד שיודע לך במה נטרפה וכתב ריא"ז ונראה בעיני שלא אמרו הרי היא בחזקת היתר אלא במעשה מסופקת כענין שכתבנו אבל אם המעשה ברור וההוראה מסופקת הרי ספקו להחמיר כמבואר בקונטרס הראיות: כתב רש"י ריאה דאתפרקא בלא בדיקה ואין סופה לברר סמכינן ארובא ולא מחזקינן כטרפה וכן פי' ר"ת וכן ה"ר אלעזר מפיהם אבל ר"י ברבי יהודה אסר וכן רבינו שמואל וכן ה"ג מא"ז:

כתב ריא"ז אם נמצא התולעת תוך הנקב נראה בעיני שהוא טרפה שהרי לא פירש התולעת מן הנקב ולא נעשה הנקב ע"י התולעת כמבואר בקונט' הראיות:

רש"י פסק שאינו אסור אלא דוקא באורך אמה שמתחיל לצאת מן הקיבה אבל מכאן ואילך שומן הוא ומותר ומיי' כתב בשם הגאונים דראש המעים שצריך לגוררו הוא המעי שיוצא בו הרעי שהוא סוף המעים ולקמן נדבר בזה בס"ד:

רבינו פסק דשני מיני חלבים יש בקיבה אחד עשוי כקשת ואחד עשוי כיתר ואותו שעל הקשת אסר ואותו שעל היתר התיר וכ"כ מיי' והרמב"ן ורש"י אסר שניהם וכ"כ סמ"ג וכ"כ הרא"ש והטור: