שלטי הגיבורים על ברכות ח:

כתב הרא"ש יש ספרים שכתוב בהם וה"מ לק"ש אבל לתפלה בעיא אהדורי וכו' וגם רב אלפס כתב כן ולא נמצאת גירסא זו בספרים ישנים וגם רב אשי לא פירש כן ונראה דלא גרסינן ליה דכי היכי דלית ליה לאהדורי בעידן ק"ש משום דלא יעבור הזמן ה"ה לענין תפלה דמאי שנא הא מהא אע"ג דק"ש דאורייתא ותפלה דרבנן עשו רבנן חיזוק כשל תורה ורש"י נמי לא פירש שם טעמא דתפלה משום נטילת ידים אלא כדי להתפלל בעשרה וכן לקמן בפ' מי שמתו קאמר בטלו נטילותא כרב חסדא דרב חסדא לייט אמאן דמהדר אמיא בעידנא דצלותא ולא הזכיר קריאת שמע כלל עכ"ל:

תוס' פליגי על זה וכתבו שאין לו להעביר זמן התפלה כדי ליטול ידיו במים ואם אין ידיו נקיות יקנחם בעפר או בצרור וכן לאחריו א"צ לחזור כלל כדי ליטלם אפי' יש לו זמן וכשיטלם לתפלה א"צ לברך אם לא שעשה צרכיו וקנח או הטיל מים ושפשף ע"כ וכ"כ הרא"ש וטור ומוקמינן ההיא דאמרי' בפסחים ובחולין לתפלה ד' מילין שרוצה לומר להתפלל בעשרה שאם הוא הולך בדרך והגיע לעיר ורוצה ללון בה אם לפניו עד ד' מילין מקום שמתפללין בו בעשרה צריך לילך שם ולאחריו צריך לחזור עד מיל כדי להתפלל בי' וכ' הרא"ש ז"ל דלא שנא לכלוך טיט לא שנא הסיח דעתו מהם בכל ענין סגי שינקה במידי דמנקי ומיי' כתב כדברי רבינו וכן כתב רב עמרם דאם הם לפניו עד ד' מילין והוא בדרך ימתין להתפלל עד שיגיע למים אפי' אם יעבור זמן התפלה: לשון ריא"ז ונראה בעיני שאע"פ ששעת תפלה עוברת צריך לחזר אחר המים ומוטב שיתפלל תפלה אחר זמנה כמבואר בקונטרס הראיות עכ"ל:

לא השמיע לאזנו יצא ובלבד שיוציא בשפתיו אבל בהרהור שמהרהר בלבו אינו יוצא דהרהור לאו כדבור דמי לצאת ידי ק"ש: לשון ריא"ז והוא שהוציא הדברים בשפתיו כפי מה שביאר מז"ה ונראה לי שאפילו אם הרהר בלבו ולא הוציא בשפתיו יצא כמבואר בקונטרס הראיו' בפרק שלפנינו עכ"ל:

כתב הרא"ש ז"ל כתב ר"מ ז"ל דאם לא קרא פרשיות על הסדר יצא שהרי בתורה אינן כתובות על הסדר אע"ג דתנן למה קדמה שמע לוהיה אם שמוע לכתחלה סברוה לומר כן אבל הסדר אינו מעכב והא דקאמר רבי יהודה בין ויאמר לאמת ויציב לא יפסיק היינו כשקורא הפרשיות כסדר תקנת חכמים:

בירושלמי שיכור מהו שיברך אבא מר בר אבן אמר חד חסיד שאל לאליהו שיכור מהו שיברך אמר ליה ואכלת ושבעת וברכת אפילו מדומדם פירוש נרדם ואינו מיושב בדעתו. טור וסמג:

ירושלמי צריך להפסיק בין נשבע לה' להטעים העין שלא יהא נראה כה"א וידגיש יו"ד דשמע ישראל שלא תבלע וכן יו"ד של והיו דלא לשתמע והאו וצריך ליזהר בכל אלף שאחר מ"ם להפסיק כגון ולמדתם אותם שאם אינו מפסיק נראה כקורא מותם ושמתם את וראיתם אותם וקשרתם אותם ולא בק"ש בלבד אלא בפסוקי דזמרה ובתפלה כגון ספרו בגוים את כבודו שבחי ירושלים את ויראו העם את ה' טור:

לשון ריא"ז ונראה בעיני שאם לא אמרו אין מחזירין אותו עכ"ל: