שלטי הגיבורים על ברכות ז.

וכן פסקו מיימון וסמ"ג והרא"ש ומרדכי ורבני צרפת וראבי"ה כתבו דבדיעבד אם אמר האל הקדוש והאל המשפט יצא והטור הביא דעות אלו באריכות וי"א דלכ"ע כשאמר מלך אוהב צדקה ומשפט יצא דהא הזכיר מלך ובחזרת זכרנו ומי כמוך וכתוב ובספר חיים אם טעה כתבו התוספות בשם ר"י שצריך לחזור וכן כתב סמ"ג ושאר הפוסקים פליגי עליהם: לשון ריא"ז ואם אמר האל הקדוש ואוהב צדקה ומשפ' אין מחזירין אותו כדברי מז"ה ורבינו יצחק אומר שמחזירין אותו וכך נראה בעיני כמבואר בקונטרס הראיות:

בפי' אם כוון לבו רבו הדעות אם ר"ל אם כוון לשם קריאה או ר"ל אם כוון לבו לצאת והיינו פלוגתא דמצות צריכות כוונה אם לאו והטור א"ח סימן תע"ה מסתפק בדעת מיימון ומה שיש להקשות על הטור כתבתיהו במקום אחר בס"ד: לשון ריא"ז אם כוון לבו יצא ואם לאו לא יצא שכל המצות צריכות כוונה ואין אדם יוצא עד שיתכוין לצאת כמו שבארנו בהלכות ר"ה בפ' ראוהו ב"ד:

כתב הרא"ש ואע"פ שלא קרא בברכותיה יצא וכן פר"ח ואמרי' נמי בירוש' א"ר אבא זאת אומרת ברכות אינן מעכבות זו את זו ורב האי גאון ז"ל כתב דסדרן אינו מעכב אבל צריך לקרוא את שתיהן ודייק מדקאמר תלמודא לעיל בפ"ק לא לעולם דאמר אהבה רבה ולא אמר יוצר אור וכי מטא זימנא אמר ומאי ברכות אינן מעכבות לקדם אלמא סתמא דתלמודא ס"ל דסדרן אינו מעכב אבל אם לא אמר כלל מעכב והא דדייק הכא בירושלמי דברכות אינן מעכבות היינו ביחיד אבל בצבור מעכבין כההיא דלעיל דקתני אמר להם הממונה ע"כ:

רבני צרפת חולקים בזה וס"ל דתפלה שנתקנה בצבור יחיד אומרה בכל לשון ואפי' ארמית והרא"ש נמי פסק דאומרה בכל לשון חוץ מלשון ארמית: לשון ריא"ז בד"א ביחיד אבל בצבור שואלים צרכיהן בלשון ארמית לפי שהתפלה מתפללין אותה בכל לשון ואין הצבור צריכין לסיוע מלאכי השרת כמו שמבואר במסכת סוטה פרק ואלו נאמרין בכל לשון ומה שנהגו לומר פסוקי דרחמי מלאכי רומא סמוכו יתנא ומדברים למלאכים בלשון ארמית לפי שאמרו חכמינו שמלאך גבריאל מכיר בכל לשון כמבואר שם בקונטר' הראיות בפ' ואלו נאמרין בראיה ב' ואם אין היחיד יודע להתפלל בלה"ק מתפלל בשאר לשונות כמבואר בקונטר' הראיות בפ' ואלו נאמרין בראיה ב': כתב הרא"ש ז"ל מצאתי בנימוקי תלמידי ה"ר יונה ז"ל שהיה תמיה כיון שהתפלה ביחיד אינה נאמרת אלא בלה"ק היאך נהגו כל העולם שהנשים מתפללות בשאר לשונות דכיון שחייבות בתפלה לא היה להן להתפלל אלא בלה"ק ורבני צרפת נותנין טעם למנהג כיון שהיא התפלה שהצבור מתפללין כמו תפלת צבור דיינינן לה ויכול יחיד לאומרה בלשון אחרת והא דאמר רב יהודה אל ישאל אדם צרכיו בלשון ארמי זהו בשואל צרכיו כגון שיש לו חולה בביתו או דבר אחר שהוא צריך אבל תפלה שקבוע לצבור אפילו כשהיחיד מתפלל בביתו כמתפלל בצבור דמי שאינו צריך מליץ לפני הקב"ה ולי נראה דאינו קשה דדוקא לשון זה קאמר רב יהודה לא ישאל אדם צרכיו וכן הקשו בתוס' אהא דקאמר שאין מלאכי השרת מכירין בל' ארמי והלא אפי' מחשבות אדם הם יודעין ומכירין אלא לשון זה מגונה בעיניהם להזקק לו עכ"ל:

יש אומרים שימליכהו במחשבה וי"א שימליכהו ברמיזה ויש נוהגים להטות הראש כפי המחשבה מעלה ומטה ולארבע רוחות ויש מפקפקין בדבר משום הא דתניא הקורא את שמע לא יקרוץ בעיניו ולא ירמוז בשפתיו וא"א ז"ל היה אומר דאין לחוש דהתם הקריצה והרמיזה לצורך ד"א ומבטלים הכוונה אבל הכא הרמיזה היא צורך הכוונה וגורמת אותה טור: