שלטי הגיבורים על ברכות ה:

כ' מיי' בברכות אלו עם שאר כל הברכות אין אדם רשאי לפחות מהן או להוסיף עליהן ומינה דייק הטור דדעת מיימון לאסור להפסיק בברכות שמע ולומר קרובץ וכן כתב הרמ"ה ז"ל וכן הרא"ש דאינו יפה בעיניהם מנהג זה אמנם כתב הראב"ד ז"ל דלמעט או להרבות באמצע הברכה אין קפידא ולפיכך נהגו להוסיף פיוטים במאורות ובאהבה ובזולתות. וכן דחק ר"ת ז"ל לקיים המנהג ומסקנת הטור דטוב ויפה לבטלה:

יש הרבה מהגאונים שפסקו שיש לברך אהבה רבה והטור בשם הרא"ש ז"ל הכריע ביניהם ואמרו דבשחרית אומר אהבה רבה ובערבי' אומר אהבת עולם אמנם ר"ת וה"ג ומיימון כולם פסקו כדברי רבינו:

ואם השכים קודם היום ובירך על התורה כתב ר"י דאינו צריך לחזור ולברך כשאומר הזמירות ובשם רש"י כתבו הגהות מיימוני שצריך לחזור ולברך כשאומר הזמירות:

לשון ריא"ז ובתלמוד א"י מבואר שאין ברכה של ק"ש פוטרת של תורה אלא כששנה לאלתר אבל בא לשנות אחר (איזה) שעה אינו נפטר בברכות של ק"ש שהרי דומה כאדם שבירך על מצוה והסיח אחר הברכה עד שלא התחיל במצוה שצריך לחזור ולברך וכששנה לאלתר נפטר בברכה של ק"ש ואפילו אם שונה וגומר עשרה פעמים ביום שכולן מצוה אחת הן כמבואר בקונטרס הראיות עכ"ל:

כתב הרא"ש בירושלמי מסיק עלה א"ר אבא והוא ששנה על אתר ונראה דהיינו דוקא בברכה של אהבה רבה דלא מתחזי לשם ברכת התורה אלא בשינה על אתר ואם שנה לאלתר אז נראית ברכה לשם עסק התורה כמו לשם ק"ש ואז לא יצטרך לברך כל אותו היום אפי' יפסוק ויעמוד ויחזור וילמוד וכן המברך על התורה ולמד א"צ לחזור ולברך אם הפסיק באמצע לכך הוצרך לומר והוא ששונה על אתר על הנפטר באהבה רבה ולא על המברך ברכת התורה דאלת"ה היה לו להשמיענו בעלמא דהפסק שבאמצע עסק דהוי הפסק וצריך לחזור ולברך כ"ש הנפטר באהבה רבה ואף את"ל דאין חילוק בין הנפטר בברכת התורה לנפטר באהבה רבה מ"מ מסתבר שב"א שרגילים תמיד לעסוק בתורה ואפי' כשיוצאין לעסקיה' ממהרין לעשות צרכיהם כדי לחזור וללמוד ודעתם תמיד על למודם לא חשיב הפסק לענין ברכה לכך אם למד בלילה הלילה הולכת אחר היום וא"צ לברך כל זמן שלא ישן וכן מי שרגיל לישן ביום שינת קבע על מטתו הוי הפסק וצריך לחזור ולברך כיוצא בזה עכ"ל:

כתב הרא"ש ז"ל והגאונים כתבו שיש לקיים דברי שניהם ועוד באשכנז ובצרפת נהגו לומר בשחרית אהבה רבה ולומר בערבית אהבת עולם וכן סתמא דתלמודא לקמן בשמעתין והזכיר אהבה רבה בשל שחרית ע"כ:

התוס' וסמ"ג והרא"ש וטור פליגי על זה וסברי דאינם רק שתי ברכות ושצריך לומר והערב נא בוא"ו ומיימון כ' כדברי רבינו: לשון ריא"ז וצריך ליטול ידיו תחלה ונהגו לומר שחרי' פסוקי' של קרבנות כגון צו את בני ישראל את קרבני לחמי לאשי ופסוקים של ברכת כהנים ומברכין עליהן ברכות הללו עכ"ל:

כתב הרא"ש ז"ל ויש מקומות שחותמין בא"י המלמד תורה לעמו ישראל ולפי מה שרגיל ר"ת לפרש דכל היכא שהברכות קצרות אפילו ברכה הסמוכה לחברתה פותחת בברוך כמו ברכות של הבדלה וברכות של חופה א"כ היה צריך לברכה אחרונה שתהא פותחת בברוך שאותה שלפניה קצרה לכך היה אומר ר"ת שאין זה כ"א סיום ברכה ראשונה ואינו שתי ברכות והיה אומר והערב נא: רב המנונא אמר אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו בא"י נותן התורה וזו היא המעולה שבברכות אמר רב פפא הלכך נמרינהו לכלהו ר"ת גריס נמרינהו לתרווייהו ע"כ ועי' בתוספות פ"ק דכתובות ד"ה שהכל ברא: