שלטי הגיבורים על ברכות מד.

לשון ריא"ז וכשיוצא מן ההקזה אומר ברוך רופא חנם נתנה תורה רשות לרופא לרפאות שנאמר ורפא ירפא וזה שכתיב באסא גם בחליו לא דרש את ה' כי אם ברופאים ולפי שהיה תולה כל בטחונו ברופאים ולא היה בוטח בהקב"ה ועל דרך זה גנז יחזקיהו ספר רפואות לפי שראה שבני דורו נוהגין כן:

טור א"ח סי' ו' מביא דעה דפליגא עם אלפסי פרק הרואה בברכת אלהי נשמה שכתב דיש אומרים שצריך לומר מיד אחרי ברכת אשר יצר אלהי נשמה עד בא"י המחזיר נשמות לפגרים מתים לפי שהיא סמוכה לברכת אשר יצר ולכך אינה פותחת בברוך: לשון ריא"ז ומז"ה אומר שאין ראוי להתחיל בברכות הללו מאלהי נשמה לפי שאין בה פתיחה בברוך אלא יתחיל מאשר יצר שפתח בה בברוך וברכת אלהי נשמה היא ברכה הסמוכה לחברתה ואין סדר התלמו' כדבריו ואם רצה לברך אלהי נשמה ברכה לעצמה הרשות בידו כמבואר בקונטרס הראיות בתחלת כתובות בראיה י"א וכך הוא בסדר הגאונים ונראה בעיני שכל שעה שאדם צריך לרחוץ ולטהר ידיו מברך ענ"י כמבואר בקונטרס הראיות:

ומיימוני כתב דכל אותן שלא נתחייב בהן אינו מברך אותם וטור כתב דכל הברכות שהן על סדר העולם והנהגתו אין לחזור מהן אפילו לא שמע קול תרנגול או לא הלך על הארץ אבל אותם שהן על הנאותיו לא יברך אם לא נהנה כגון ששוכב על מטתו ואינו לא לובש ולא אוזר ולא עוטף אין לו לברך: לשון ריא"ז ונהגו לומר כל אלו הברכות ביחד לאחר שרוחץ ידיו ופניו וכל ברכה שלא נתחייב בה אינו מברך אותה כגון ביום הכפורים ובתשעה באב שאין בהן רחיצה אינו מברך ענ"י ולא המעביר חבלי שינה מעיני וכן אם לא נכנס בבית הכסא אינו מברך אשר יצר וכן אם לן בכסותו כשניעור אינו מברך מלביש ערומים וכן כל שאר הברכות וכן ביאר רבינו משה: