שלטי הגיבורים על ברכות לז:

מיימון וסמ"ג ומרדכי כתבו דאם שתה פחות מרביעית דמברך לפניו ולא לאחריו על הגפן ור"י מסופק בזה וכתב דלצאת ידי ספק טוב שיזהר לשתות פחות מכזית או יותר מרביעית ובכוס של ברכה בזימון לא ישתה פחות מרביעית וכן בכוס ברכה דיחיד וה"ג כתבו דבכוס של ברכה לעולם אינו טעון ברכה מעין שלש אחריו ושאר הפוסקים כתבו דטעונה ברכה מעין שלש לאחריו גם בברכת המזון ופליגי כמה צריך שישתה בין ביחיד בין בזימון איכא למאן דאמר דאפי' לא שתה אלא כזית טעון ברכה לאחריו ויש אומרים דצריך רביעית:

וכן איתא במסכת סופרים דאסור לאכול דייסא בפת במקום כף. התוספות והרא"ש ורבינו יונה ומרדכי כתבו דסומכין הקערה בפת במידי דלא ממאיס והוא הדין דאוכלין דייסא וחביצא בפת עצמו כעין כף. ורבינו חננאל ורבינו תם ומיימוני פסקו כרבינו ואוסרין לאכול דייסא בפת אא"כ אוכל ממנו מעט בכל פעם: לשון ריא"ז אסור לאדם להפסיד את האוכלים לפיכך הבא ליטול ידיו לתפלה או לקריאת שמע אל יטול ידיו ביין בין יש בו מים בין אין בו מים וכן אסור לפצוע זיתים כדי לשפשף אדם ידיו בהן מפני שהן נפסדין וכן אין מפררין את הפת לשפשף אדם בהן ידיו אבל עושה אדם כל צרכיו בפת במקום שאין בו הפסד ואין בו מנהג בזיון כמבואר בקונטרס הראיות וכך הוא שיטת כל התלמוד בפרק במה טומנין:

וכשזורקין החטה בראש החתן והכלה צריך ליזהר שלא לזרוק אלא במקום נקי. הגהת מיימוני:

ואם נזכר בעת שהיו המשקין בתוך פיו עד שלא בלען כתב ר"ח דאינו מברך עליהן דהואיל ונדחו נדחו וכן נראה דעת מיימוני והרא"ש כתב דמברך עליהן ברכה הראויה להם בתחלה כיון שנזכר עד שלא בלען:

ואם ספק אם בירך או לאו כתב הטור בשם מיי' פ"ד מהלכות ברכות שחוזר ומברך וכתב הטור ונראה דאינו מברך מספק כיון שהוא מדרבנן וכן כתב סמ"ג. ונראה שהוא טעות דהא כשתעיין בדברי מיי' תמצא שכתב דבספק ברכת המוציא אינו חוזר ומברך דהוי ספק דרבנן:

רבינו תם פי' חי היינו מזוג ולא מזוג כשנותנו בכוס וכשמגיע לברכת הארץ נותן בו מים כראוי ויינות שלנו א"צ מזיגה וכן כתבו רבינו יונה והרא"ש ומרדכי ורש"י פי' שנותנו בכוס חי אי נמי מוציאו מן החבית לשם ברכה חי ר"ל פריס"ק בלעז ויש אומרים כי חי קאי אכוס דבעי שיהיה הכוס שלם וכתב הטור דטוב לצאת ידי כולם: