שלטי הגיבורים על ברכות יג.

ואין חלוק בין אם מצא צבור מתפללין אם לאו לעולם אל יתפלל אלא על ידי חידוש יש אומרים שצריך חידוש בכל ברכה וברכה מענינה ולא נהירא רק שיכול לחדש בה דבר אחד וי"א ודאי סגי בדבר אחד ומיהו צריך שיחדש באחד משאר כל הברכות חוץ מבשומע תפלה דלא מיחזי כל כך חידוש מה שמוסיף בה כיון שהיא ברכה כללית ויכול לשאול בה כל מה שירצה אבל בשאר ברכה שאינו יכול לשאול בהם אלא מענין הברכה הוי חידוש מה שמוסיף בה. והרא"ש ז"ל כתב לא ברירא לי שפיר פירושא דהאי מלתא כי מי הוא זה שאינו יכול לחדש דבר באחד מכל הברכות לפרנסה או לרפואה או לתלמודו ונראה לי אם יכול לחדש פי' אם נתחדש אצלו דבר שלא היה צריך לבקש עליו קודם ע"כ:

ודוקא בי"ח דערבית ושחרית ומנחה אבל במוסף פוסק אפי' באמצע ברכה לדעת מיימון וסמג ור"ח ורבינו יונה אבל הראב"ד הרא"ש והטור כתבו דגם בתפלת מוסף דינו כשאר התפלות:

כ' הרא"ש הר"ר אשר מלוניל היה אומר דוקא בברכת אתה חונן בלבד שהיא ברכה ראשונה אמרי' דגומר את כולה אבל אם נזכר בשאר ברכות פוסק אפי' באמצע הברכה וליתא כיון דמפר' טעמא דמשום דבדין הוא דבעי לצלויי י"ח א"כ אין לחלק בכל הברכות אלא כמו שגומר בראשונה כך גומר בכולן עכ"ל:

כתב הרא"ש וה"ה אם יגיע למודים או לאחת מן הברכו' ששוחין בהן כשש"ץ מגיע למודים ש"ד כיון שהוא משתחוה עם חביריו אבל תלמודא לא פסיק ליה למינקט כה"ג ולא מסתבר לפרושי דמשום מודים דרבנן צריך שיגמור תפלתו קודם מודים וכו' ע"כ:

כתב הטור דאם אינו יכל לגמור קודם שיגיע ש"ץ למודים לא יתחיל כדי שלא יהא נרא' ככופר אם אינו משתחוה עם הצבור ואם התחיל והוא באמצע התפלה כשמגיע ש"ץ למודים ישחה גם הוא עם הצבור אלא אם הוא בסוף איזה ברכה ומדברי מיימון מוכח דאין לה קפידא אפילו אם אינו יכול לגמור קודם שיגיע ש"ץ למודים דאין הלכה כרב הונא אלא כריב"ל ודברי רבינו אין להם הכרע:

וקדושה דיוצר אור מיימוני כתב דאין יחיד אומר אותה והרא"ש כ' דיחיד אומר אותה וכן עמא דבר וקדושה דובא לציון כ' הרב ר' צמח שאין ליחיד לומר סדר קדושה דכל דבר שבקדושה אינו פחות מעשרה ואם הוא תלמיד יעסוק באגדתא בפרק גיד הנשה ויאמר שלחני וגו' אבל סדר קדושה זקנים ונביאים הראשונים תקנוהו ואין לו ליחיד להשיג את גבולם דכל דבר שבקדושה אינו פחות מי' ויש מי שאומר כיון שהם פסוקים הרי הוא כקורא בתורה ויחיד יכול לאומרן ובלבד שיאמר אותן בניגונן וטעמיהם כדרך שהתינוקות קורין לפני רבם והרא"ש ז"ל כתב שיחיד יכול לאומרם:

סמג ור"ת ור"י כתבו דאין לשתוק דכיון דשומע כעונה הוי הפסק ורש"י פסק דיש לשתוק וכ"כ ר"ח שיש לשתוק ויכוין למה שאומר ש"ץ ויהיה כעונה: לשון ריא"ז היה עומד ומתפלל ושמע שהצבור עונין קדושה או אמן יהא שמיה רבא אינו רשאי לפסוק אלא שומע ומכוין לבו עם הצבור ואח"כ חוזר לתפלתו וכן ביאר המורה בפרק לולב הגזול וכן ביארו הגאונים ואע"פ ששומע כעונה מצוה לענות לפיכך צריך ליזהר שלא יתחיל בתפלתו אלא אם כן יודע שיוכל לענות עם הצבור בדברים שאינו יכול לאומרן ביחיד כמבוא' בקונטר' הראיות בפרק לולב הגזול: