שלטי הגיבורים על ביצה ט:

כתב מיי' דוקא בזמן שב"ד מקדשים ע"פ הראיה ובני גליות עושין שני ימים מספק אבל האידנא שבני א"י סומכין על פי החשבון ואין אנו עושין שני יו"ט מספק אלא משום מנהג וכדשלחו מתם הזהרו בב' יו"ט של גליו' משו' מנהג אבותיכ' אע"ג דבקיאינן בקביעא דירחא לפיכך אין מערבין בתנאי בזמן הזה לא עירובי חצירות ולא עירובי תחומין ולא שתופי מבואות והרא"ש לא כ' כן:

כתב הר"ר אפרים דוקא (דלית) [דאית] ליה מידי דבשיל מאתמול אבל אי (אית) [לית] ליה מידי דבשיל מאתמול לא מהני תנאה ונראה שאין צריך וכן כתב ב"ה ודוקא בב' יו"ט של גליות יכול להניחם על תנאי אבל ביו"ט של ר"ה לא:

אסור לבשל ביו"ט אלא כדי צורך הוום אבל מיו"ט לחבירו או מיו"ט לשבת אסור אבל ממלאה אשה הקדרה מבשר אע"פ שאינה צריכה אלא לחתיכ' אחת מפני שהתבשיל מתוקן יותר כשיש הרבה בקדרה וי"א דאפילו אמרה בפי' שהיא רוצה אותה לצורך מחר שהוא מותר ויש אוסרין ונראה שהוא מותר כיון דטעם ההיתר מפני שהתוספת גורם טעם בתבשיל א"כ אפילו פירשה בפי' נמי מותר כתב ב"ה דוקא קודם אכילה יכולה להרבות בבישול אבל לאחר אכילה אינה יכולה לבשל ולומר אוכל ממנו כזית דאין לך הערמה גדולה מזה:

פרש"י דוקא להם שתנוריהם היו קטנים והיו מדבקים הפת בדופנותיהם ומתוך שהוא מלא אין מקום לחומו להתפשט והפת נאפה יפה אבל בתנורים שלנו אין לאפות יותר ממה שצריך: אסור לגבל טיט לטוח בו התנור אבל יכול לקחת מהטיט שעל שפת הנהר לטוח בו ובלבד שיחדו [לכך] מעיו"ט שיציין אותו ואפר מותר לרש"י לגבלו ולטוח בו ולר"י אסור אא"כ נתן עליו מים מאתמול ור"ת פירש דאפר נמי אסור לגבלו ופי' הוא אפר מותר פי' להניחו על פי התנור כדי שישמור חומו אבל עפר אסו' להניח עליו: לשון ריא"ז וכן ממלאה אשה את התנור פת אע"פ שאינה צריכה לכולו בין ביו"ט הסמוך לחול בין ביו"ט הסמוך לשבת כמבואר בקונטרס הראיות:

ואפילו בביתו יכולים לבשל דאחר שנתנו להם במתנה קנו אותו וב"ה כתב מסתברא אחרי' שלא הניחו עירוב אופין ומבשלין למי שהניחו עירוב דשלוחו של אדם כמותו ולא נהירא דבהדיא גרסינן אינו אופה לאחרי': לשון ריא"ז עבר ואפה במזיד מיו"ט לשבת הרי זה אסור כדרך שאסרו במערים כדברי מז"ה וי"א שלא החמירו במזיד כמו שהחמירו במערים ואע"פ שהמערי' אסור המזיד מותר שאין תוששין שמא יעבור במזיד כמו שעוברים המערימין וכך הוא שיטת התלמוד וכן עיקר כמבואר בקונט' הראיות. ונראה בעיני שאם עבר ואפה מיו"ט לחבירו בב' יו"ט של גליות מותר באכילה שהרי הוא כאופה מיו"ט לחול ובב' יו"ט של ר"ה אסור לפי ששניהם קודש וחמור הוא מהאופה מיו"ט לשבת לפי שאינו יכול לאפות ביום שני עצמו כמבואר בקונט' הראיות:

ועירוב זה פירש ר"ת שצריך לעשותו מפת וממיני תבשיל פת לאפות עליו ותבשיל לבשל ור"י פירש דסגי בתבשיל לבד וה"ר שמשון הזקן כתב כר"ת וכן בה"ג וכן נהגו: לשון ריא"ז שאם הוצרך לאפות פת ביו"ט לצורך השבת צריך לערב בפת כדי להתיר אפיית הפת ובתבשיל כדי לבשל וכך היא שיטת בעל הלכות ומז"ה אומר שאינו צריך לערב אלא בתבשיל בלבד והותר באותו עירוב לאפות פת ולהטמין חמין ולבשל כל מיני חבשילין מיו"ט לשבת וכן הוא דעת המפרשים וכן עיקר כמבואר בקונט' הראיות: