שלטי הגיבורים על ביצה ה:

ור"י אוסר אפילו לטלטלו לצורך גופו ולצורך מקומו וכן כתב הטור בשם הרא"ש ופליג: לשון ריא"ז אבל לאחר שקצב עליו בשר אסור לטלטלו אפילו לישב עליו לפי שהוא כלי ואדם קפיד עליו ומייחד לו מקום ואסור לטלטלו בין בשבת בין ביום טוב: לשון ריא"ז

ואם רצה למלוח בשר עליהן באויר בתוך ידו בענין שאינו נוגע בהן יש מתירין כיון שאין כאן הוכחה שעושה בשביל החלבים שיש לתלות שבשביל הבשר הוא עושה ויש אוסרים מדלא שרי אלא למלוח ע"ג העור מכלל דע"ג החלבים אסור בכל ענין משום דבמליחה מועטת סגי להו ואפילו במליחה לצלי הוי בהו כעבוד והכי מסתבר:

לשון ריא"ז היו להן ציר באמצע אם היו של בעלי בתים הרי אלו אסורים בין ליטול בין להחזיר גזרו ציר שבאמצע משום ציר שהוא מן הצד ואם היו של חנוונים לא גזרו בהן משום שמחת יו"ט שצריכין לפתוח חנויותיהן ולמכור לרבים ומותרין בין ליטול בין להחזיר וכן ביאר מז"ה היו דלתות של כלים כגון שידה תיבה ומגדל הרי אלו מותרים לטלטל אפילו יש להן ציר מן הצד ואפי' של בעלי בתים שאין זה בנין וסתירה בכלים ואסור להחזירן שמא יתקע כמו שביארנו בפ' כל הכלים:

וכשם שמותר להוציא כך מותר להחזירו וכן אם צריך ללכת לביהכ"נ או לטייל לשמחת יו"ט ואינו יכול להניח קטן בבית יחידי יכול להוציאו עמו וכן מפתח שסגר בו האוכלין שירא להניחו בבית יכול להוליכו עמו וכתב רבינו שמואל דוקא להוליכו בידו אבל ברצועה כדרך חול לא ואין נראה לחלק דלא מיחזי כ"כ עובדא דחול מה שהוא תלוי ברצועה וכן כל צרכי תכשיט יכול להוציא כדי להתקשט בו ביו"ט: לשון ריא"ז ולא התירו אלא שיש לו בהן צורך אע"פ שאינו צורך אוכל נפש אבל הוצאה שאין בה צורך כל עיקר כגון הוצאת אבנים וכיוצא בהן אע"פ שהיא מותרת מן התורה ע"י מתוך הרי היא אסורה מד"ס כמבואר בקונטרס הראיות ואפילו לטלטלן אסור שאסרו טלטול האבנים בשבת וביום טוב גזירה משום הוצאה. ומז"ה מתיר להוציא כלים ביו"ט אע"פ שאין לו שום צורך בהן אלא שהוא רוצה לשומרן ול"נ שלא התירו אלא הוצאה הצריכה לו כעין הוצאת קטן לולב ס"ת אבל הוצאה שאינה צריכה לו לא התירו כמבואר בקונטרס הראיות וכן מבואר בתלמוד של ארץ ישראל שלא התירו להוציא אלא מפתח של אוכלין אבל להוציא מפתח של כלים שאינן צריכים לו לא התירו:

פי' ר"ח קטן למולו לולב לצאת בו ספר תורה לקרות בו דטעמא דבית הלל דשרו מפרש בגמ' דמתוך שהותרה הוצאה לצורך הותרה נמי שלא לצורך ולא שרי במתוך אלא דבר שהוא קצת לצורך כגון הנך שהן לצורך מצוה דאי לא תימא הכי האופה מיום טוב לחול לא ילקה וכן שריפת קדשים ביום טוב אמאי אסרינן בפרק כיצד צולין ובפרק במה מדליקין ומוגמר נמי אסרינן בפרק קמא דכתובות ולא שרינן ליה במתוך לפי שאינו שוה לכל נפש כל שכן דבר שאין לצורך היום במקצת ועולת נדבה נמי חשיב ליה צורך היום כדקאמר לקמן בפרק שני שלא יהא שולחנך מלא ושולחן רבך ריקן ומבשל גדי בחלב אמו ואכלו אע"ג דאסור מ"מ כיו דבאכילתו איכא שמחת יום טוב חשיב צורך היום וכן בבעילת מצוה שרינן במתוך בפרק קמא דכתובות משום דאיכא שמחת יו"ט והא דאסר לקמן בפרק שני לכבות את הנר מפני דבר אחר משום דהוי כעין מכשירין ורבינו תם פירש דלאו דוקא למולו אלא הוא הדין נמי אם צריך לילך לבית הכנסת או לטייל בשמחת יו"ט ואי אפשר לו להניח את הקטן יחיד בבית יכול הוא להוציאו עמו וכן להוליך ספרים עמהם לבית הכנסת ואף להחזירן דהתירו סופן משום תחילתן: