שלטי הגיבורים על ביצה כא:

לשון ריא"ז הממלא מים מבור של עולי בבל לצורך חבירו ונתנה לחבירו הרי הן כרגלי חבירו שנתמלאו בשבילו שהוא זוכה בהן מן ההפקר כמבואר בקונטרס הראיות נהרות המושכין ומעיינות הנובעים בין שיש להן בעלים בין שאין להן בעלים הרי הם כרגלי כל אדם הואיל והן נמשכין ונדין אינן ראויים לקנות שביתה בין השמשות כל עיקר והזוכה בהן ביו"ט אינן כרגליו בלבד אלא אפילו אם נתן מהן לי' בני אדם כל אחד מוליכן בכל מקום שהן יכולין לילך ואפילו זה עירב לצפון וזה עירב לדרום כמבואר בקונטרס הראיות ואם היו המים מכונסים הרי הן כרגלי הבעלים:

סמג פסק בשם ה"ג שמותר לשחוט בהמות המדבריות שבאו ביו"ט משום נכרי לקולא ורבינו כתב לאיסור לחומרא וכן כתב מיי': טור כתב ומדבריות היינו שרועות חוץ לתחום ואינן באות ללון בתוך התחום ודוקא לרבי יהודה אבל מאן דפסק במוקצה אפילו ביו"ט כר"ש שרי אם הובאו לתוך התחום שלא שלא לצורכו ומיהו בעל העיטור כתב ואף לר"ש אסורין כיון דבחד לישנא קאמר בגמרא דר"ש מודי בהו דכגרוגרות וצימוקים דמו אזלינן לחומרא אבל בה"ג כתב מוקצה הוא מדרבנן וכיון דאיכא תרי לישני אזלינן בה לקולא ושרי לר"ש ולזה הסכים הרא"ש: לשון ריא"ז משקין ושוחטיו ביו"ט בין מן הבהמות הבייתות הלנות בעיר בין מן המדבריות שדרכן ללון באפר וא"צ להזמינן מערב יום טוב שהרי בפירות העומדים לסחורה א"צ להזמינן לא בשבת ולא ביום טוב כמבואר בקונט' הראיות: