שלטי הגיבורים על ביצה טז.

מיי' אוסר בכלי המיוחד למדה ולא נהירא להרא"ש ז"ל: לשון ריא"ז אומר אדם לחנוני מלא לי כלי זה אע"פ שהוא מיוחד למדה אבל לא יזכור לו שם מדה לומר תמדוד לי או שם מקח שיאמר תמכור לי ונראה בעיני שאם הוא צריך לשנים או לשלשה מדות אומר תמלא לי פעם אחת או פעם אחרת הכלי לפי צרכו הואיל ואינו מזכיר שם מדה או שם מקח מותר דאפילו אם יש שנתות בכלי והוא ממלא עד השנתות מותר כמבואר בקונט' הראיות:

פירש"י קודר נוקב בכרי נקב עצמו וממלא שלא כדרך מדה דלא כרבינו: לשון ריא"ז אבל קודר הוא ומבקע לתוך השעורים קב או קביים ונותן לפני בהמתו ואינו חושש שאינו נראה כמודד:

סמ"ג פליג ופסק דהאשה מותרת למדוד קמח ביו"ט וכתב דהכי שדרו ממתיבתא דסורא דהלכה כרב באיסורי ועוד דתנא דבי שמואל כוותיה ורבינו אוסר וכן מיי':

לשון ריא"ז אע"פ שאסור לנפות קמח ביו"ט אם היה מנופה מעיו"ט שונין אותו פעם שנייה ביו"ט ואם נפל לתוכו צרור או קיסם אסור לשנותו מפני שנראה כבורר כמבואר בקונטרס הראיות:

כתב הרא"ש ז"ל ומה שהביא הרב אלפסי הני תרי עובדי אע"ג דלכאורה משמע דפליגי אהדדי רב יוסף לא בעי שינוי ורב אשי בעי שינוי ומסתמא הלכה כרב אשי ולא היה לו להביא עובדא דרב יוסף אומר אני דסבירא דל"פ אהדדי דשינוי אגבא דמהולתא לא בעיא לפי שאינו נרקד יפה והיינו דקאמר לה רב יוסף ריפתא מעליתא בעינא ואגבא דמהולתא אין הפת יפה אבל שינוי דאפתורא בעי ודלא כרמב"ם ז"ל שדימה שניהן יחד שכתב ואם שינה מותר כגון שרקד מאחורי הנפה או שרקד על גבי השלחן:

וה"מ חנוני ישראל אבל חנוני כותי אסור ליקח ממנו דבר שבמינו במחובר שמא נלקט היום ולא דבר שמחוסר צידה שמא ניצודו היום ולא ביצים שמא נולדו היום אבל דבר שאין במינו במחובר אפי' הובא היום מחוץ לתחום שרי וכן קמח שנטחן היום שרי כיון שרובן נכרים אדעתא דנכרי' טחני ליה ומשום מוקצה ליכא דחיטין נמי חזי לכוס בין השמשות ולעשו' מהם קליו' ודייסא: כתב הרא"ש בתשובה לא התירו לקנות ביו"ט אלא כדרך שמפרש בגמ' הולך אדם אצל חנוני וכו' אבל ישראל שאומר לנכרי מעי"ט שתקנה לי יונים מחר לא יפה עשה אבל אם עשה כבר מותר לאכול ממנו אפילו בו ביום ובלבד שלא יהא מפריחין ולא יהיו אסורין משום מוקצה אבל אם רגיל בכך אסור לאכול מהם אפי' קנה כבר דאין זה חשוב דיעבד כיון שרגיל בכך: לשון ריא"ז ובלבד שלא יזכיר לו שם מדה או שם מקח ולמוצאי יו"ט עושה עמו חשבון: אפילו חנוני מותר ליקח ממנו בענין זה אך אם היה דבר שיש לחוש שמא נתלש היום או אם היו ביצים שיש לחוש שמא נולדו היום שהן אסורין כמו שמבואר בה"ג ומותר לקחת ממנו פת אפי' נטחן ביו"ט שהרי החיטין והקמח מוכנים היו ואין בהם משום מוקצה אע"פ שאסור לטחון ביו"ט הרי לא טחן הנכרי בשביל ישראל כמו שביאר מז"ה בפסקיו ונראה בעיני שאף בשבת מותר ישראל לאכול מן הפת שאפה הכותי לעצמו שאף הקמח מוכן היה ואין בו משום מוקצה כמבואר בקונטרס הראיות:

כתב הרא"ש זו היא גירסת רש"י ופי' סכום מידה קב או קביים סכום מקח דמים ור"ח גורס סכום מנין במילתיה דת"ק והכי איתא בתוספ' ופי' בה"ג שלא יאמר נטלת כן וכך אגוזים טול עדיין כך כדי שיהא לך מאה או מאתים ורבי שמעון בן אלעזר מתיר אע"פ שמזכיר סכום מנין מאחר שאינו מזכיר סכום מקח שלא יאמר לו טול כך וכך להשלים דינר וה"ר אלפסי גורס במילתיה דת"ק מקח ובמילתיה דר"ש מנין ולכך יש ליזהר בשניהם וכן פסק הרמב"ם ז"ל שלא יזכיר שם דמים ולא סכום מנין: