שלטי הגיבורים על בבא מציעא סט.

כתב הרמ"ה כי אזהר רחמנא שליח ב"ד שלא ליכנס לביתו של לוה היינו היכא דאפשר ליה לבע"ח לאישתלומי מיניה באנפי אחריני ממקרקעי או ממטלטלי אבל כי לא אפשר ליה לאישתלומי באנפי אחרינא אלא בהכי כגון דלא משכח ליה מקרקעי או מטלטלי וטעין דלית ליה מידי לפרעיה למלוה והמלוה טעין אפילו טענת ספק דאית ליה מטלטלין בביתי' דינא הוא דליעול שליח ב"ד בביתיה ואי משכח מידי דהוא חזי מדינא למשכוני ממשכן ליה אע"ג דהאי מלתא לא אתמר בגמ' בהדיא ורבותי נמי לא חזינן דאיירי בה חזינן למכתב מה דמסתבר לן בה משום דמלאכת שמים היא ואפ"ה לא אורי בה הלכה למעשה אלא היכא דאמיד לוה ולא משכח מידי אבראי לאישתלומי לא מקרקעי ולא מטלטלי שאין לך נעילת דלת גדול מזו. וכ"כ רבינו בתשובה שאם הלוה אלם ורע מעללים ומעיז פניו לפרוע חובו מותר ליכנס בביתו לדעת מצפוניו אפילו על ידי שליח נכרי כדאמרינן ממשכנין על הצדקה וכן עושין בצרכי קהל ע"כ ובעל התרומות כ' דאין אנו עושין כן אלא בדוחק גדול וצדקה ומס שאני שלא באו עליו דרך הלואה אבל מלוה שהתורה הזהירתנו עליו אין כח בנו לעקור מצוה זו אלא בקושי גדול ושיהא כוונת ב"ד לשמים כדאמרינן שב"ד היו מכין ועונשים שלא כדין ולא לעקור דבר מן התורה אלא לעשות סייג לתורה ע"כ ולדברי ר"ת אין אנו צריכין כל זה שהוא מפרש דכל זה לא איירי אלא במשכנו להיות בטוח במעותיו ולא בא עתה לפרוע ממנו אבל כשבא ליפרע מחובו והוא אינו רוצה לפרוע והוא בחזקה שיש לו מטלטלין ומבריחן שליח ב"ד נכנס לביתו למשכנו ויפרע לזה חובו שפריעת בע"ח מצות עשה היא והיה מכין אותו עד אין שתצא אותו להשכיר עצמו נפשו לקיימו ומיהו כופין ולא לעשות שום מלאכה כדי לפרוע וכתב הרא"ש בתשובה אפילו התנה על עצמו שיתפוש המלוה את גופו וכתב לו בשטר אינו מועיל ואינו יכול לו לאוסרו ולא להשתעבד בו: