שלטי הגיבורים על בבא מציעא נה:

מיי' כתב אם הודיעה לבעל שהיא שכורה ה"ז נכנס תחתיה והגיה עליו הראב"ד והוא שקבל אותה על עצמו בשרירות כתב ר"י אע"ג דבעל בנכסי אשתו הוי כלוקח יש לו דין ש"ח וגבי בעל בנכסי אשתו לא נפקא מינה שאפי' אם פשע בהם ונגנב פטור דהוי פשיעה בבעלים ומיהו נפקא מינה ללוקח בהמה לשלשים יום דלא שואל הוי ולא שוכר דבלשון מקח לקחה והוא ש"ח עליה:

כ' מיי' השואל מחבירו בהמה לילך בה למקום פלוני ומתה או ששאל דלי למלאות ונקרע החבל ונפל לבור בשעת מילוי בכל כיוצא בזה פטור שלא שאלה אלא לעשות מלאכה והרי לא שנה עכ"ל ויראה מדבריו שאינו פטור אלא א"כ מתה בשעת מלאכה ממש אבל הרא"ש כתב מחמת מלאכה היינו כגון שדרך הלוכה נכשלה ונפלה ומתה והשואל לא שנה בה ולא פשע בה או נתיגעה ונתחממה ומתה אבל אם מתה בדרך ולא הרגיש בה עייפות טורח הדרך לא יוכל לישבע שמחמת מלאכה מתה דשמא אם היתה עומדת על אבוסה היתה מתה אבל היכא שנכנס בה חלשות ועייפות מטורח הדרך אפי' שלא מתה מיד אלא מתנוונת והולכת זמן מרובה מתה מחמת מלאכה קרינן ביה:

בדין גנב וגזלן ששברו או נשבר הכלי שגנבו או גזלו ובאין לשלם לדברי רש"י שם פ"ק דב"ק שם פשוט הוא שלעולם אינו יכול הגזלן לתת לנגזל השברים בשום ענין אלא צריך שיתן לו כלי שלם או מעות כלי שלם דמה לי הן מה לי דמיהן באותן דמים יכול לקנות חפץ כאותו שגזל זה ממנו אבל מידי אחרינא חוץ מכלי שלם או דמים אינו יכול לשלם לו אם אין הנגזל חפץ בו ולא מיבעיא שאינו יכול לומר קח שברי כליך כמו שהיה שוה בשעת שבירה ואני אשלם לך עליו מה שנפחת בשביל שבירותו אלא אפי' רוצה לתת לו כשעת העמדה בדין ולקבל הפחת שהיה בזה משעת שבירה עד שעת העמדה בדין אפ"ה מצי נגזל לעכב עליו שלא יתננו לו ובשיטה [זו] התוס' ומיי' פ"ק מהל' גניבה ופ"ב מהל' גזילה והרי"ף והרא"ש וטור ח"מ סימן שס"ב אבל רשב"ם שם והביא דבריו המרדכי והגהות מיי' וסמ"ג עשין ע' והביא דבריו הר"ן כולן שוין דאם הגזלן רוצה לשלם לו מעות אז יחזיק השברים לעצמו וישלם לו דמי כלי שלם (אבל) [או] אם יש לו מעות אליבא דמ"ד דבשיש לו מעות לא מצי לסלק במידי אחריני אז יחזיק השברים לעצמו וישלם לנגזל דמי כלי שלם אבל אם אין לו מעות או שלא נתרצה לפרוע לו מעות אז הרשות בידו ויוכל ליתן לו אפי' סובין או כל מאי דבעי ואם רוצה הגזלן לתת לנגזל השברים בשומא דהשתא בשעת גוביינא שמקבל עליו מה שפחתו משעת שבירה עד שעת גוביינא ושמין לו בדשומא דהשתא אז צריך שהנגזל יקבלם לחשבון טוב ועליהם ישלים מעות או מטלטלים אחרים כדי סך כלי שלם:

כתב הרמ"ה ז"ל מי ששואל בהמה לילך דרך ידוע ובאו עליו לסטים באותה הדרך או חיות רעות ואנסוה ממנו חשיב שפיר מתה בשעת מלאכה כיון שמחמת הדרך ששאלה לילך בה הוליכה ונאנס כי הכא דפטרינן לההוא דשאל שונרא מחבריה ואכל עכברים טובא ומתה אע"פ שלא הרגתו המלאכה גופה כיון שבמלאכה ששאלה לצרכו מתה בגרמתה והרא"ש אומר דאין נראה דלא דמי לשונרא ששאלה להרוג עכברים דבאותה מלאכה עצמה נאנסה והוי כשואל בהמה למהלך יום אחד ומחמת ההילוך מתה אבל אם נאנסה ממנו בדרך אונס אחר ואינו מחמת מלאכה שאף בלא מלאכה אפשר שנאנס ממנו הלכך חייב. כתב הרא"ש ז"ל השוכר מחבירו פרה ונולד בה מום בפשיעת השוכר שלא מחמת מלאכה כגון ששינה פסקו חכמי צרפת שפטור מלשלם כיון שסופה להתרפאות מאותה מכה לא הוי אלא שבת ואין שבת בבהמה לפיכך אם מתבטלה כמה ימים פטור כיון שסופה להתרפאות ויש מחייבין דדוקא גבי אדם לא חשבינן מכה שסופה להתרפאות לפי שאינו עומד לימכר הלכך לא אפחית מכספיה אבל בהמה שבכל שעה עומדת לימכר ואם יבא למוכרה ודאי תשוה פחות מחמת מכה זו חשיב נזק וחייב ע"כ: