שלטי הגיבורים על בבא מציעא לא.

אמר המוכר חפץ זה אני מוכר לך ע"מ שאין בו אונאה אין זה תנאי ופי' רשב"ם משום דמשמע ע"מ שלא יהיה לו דין אונאה וא"א לו להתנות לבטל דין תורה וחזר הדבר לדין תורה פחות משתות הוי מחילה שתות קנה ומחזיר אונאה ורש"י פי' שאין זה לשון מחילת אונאה אלא לשון תביעת אונאה שהתנה ע"מ שאין בו אונאה והרי יש בו והוי מקח טעות וחוזר בו לגמרי אם ירצה ואפי' אם התנה ע"מ שאין לך עלי אונאה אינו מועיל ויש בו אונאה: כתב מיי' היה מוכר החפץ במנה ואמר חפץ זה אינו שוה אלא זוז ע"מ שאין לך עלי אונאה יש בו אונאה שזה אומר ראיתי ששוה יותר מזוז ואמרתי שאינו מכוין אלא להשביח דעתי עד שיפרש כדי אונאה שיש במקח ודאי או בקרוב לה בכדי שהדעת טועה שהרי זה ידע בודאי הדבר שמכר לו ע"כ. בעה"ב המוכר כליו ואינה את הלוקח אין בו דין אונאה שאילו לא הרבה לו בדמים לא היה מוכר את כלי תשמישתו ואפילו שמוכרם מחמת דוחק ולא שייך האי טעמא אפ"ה לא פלוג רבנן בתקנתא אלא כל בע"ה אין לו דין אונאה ומיהו פי' ר"י דוקא בשתות אבל ביתר על שתות דינו כאינש דעלמא ופירש הרא"ש דוקא שהלוקח יודע שזה המוכר בעל הבית אבל לא ידע או שקונה על ידי סרסור דינו כלוקח מהתגר וכתב הרמ"ה לא שנא מכר בעל הבית ואינה או נתאנה בכלענין אין בו דין אונאה ולא נהירא אלא דוקא במוכר ואינה אבל מכר ונתאנה או קנה יש בו דין אונאה. שאלה להרא"ש ראובן מוכר חפץ לשמעון ולא נתרצו בסכום ובא לוי ונתרצו שניהם לגמור המקח ע"פ שומתו ושם אותו בשבעים זהובים למחר הראה שמעון החפץ לתגר ושם אותו בחמשים ורוצה שמעון לחזור בו ואומר שלא נתרצה בקנין אלא בדבור בעלמא ואם לא יוכל לחזור בו אם לוי חייב לשלם מידי דהוה אמראה דינר לשלחני ההדיוט חייב היכא דמוכחא שסמך עליו אמנם אין נפקותא בדין זה כי ראובן היה בעה"ב אבל מסופקני בזה אם הוא בעה"ב המוכר מחמת דוחקו אם יש בו דין אונאה ומה הדין במראה לתגר וידוע לכל שטעה התגר. תשובה יראה דשמעון יכול לחזור בו כיון שיש בו ביטול מקח שנתרצה שמעון לקחתו בשומת לוי לא עדיף ממה שפירש ע"מ שאין לך עלי אונאה דקי"ל כרב דאמר שיש עליו אונאה וכ"ש בנדון זה שלא כיון ראובן למוכרו לו ביותר מדמיו ולא כוון שמעון לקנותו ביותר מדמיו אלא שהיו רחוקין זה מזה בשומת המקח וכוונו שלוי ימצא המקח ויעמידנו בשומת דמיו ולא שיאנה שום אחד מהם ומה שתלה חזרתו בשביל שלא היה בו קנין זה אינה טענה כיון שמסר החפץ ע"פ שומת לוי אין לך קנין גדול מזה ומה ששאלת אם לא יוכל לחזור אם לוי חייב דע שאם ראובן הלך לדרכו ואין שמעון יכול להפרע מראובן אם לוי היה תגר ובקי בשומא ולא קבל שכר על השומא פטור כמו טבח אומן שקלקל בחנם פטור ולא דמי למראה דינר לשלחני דכל אדם חייב עליו אפילו בחנם דשאני הכרת מטבע שצריך בקיאות גדולה ואין לאדם להשתדל בו לראותו אם לא שיהיה בקי גדול אבל בשומת המקח אין בו כל כך אומנות וכל התגרים בקיאין בשומתו לפיכך בשכר חייב בחנם פטור. ומה שכתבת שאין בו נפקותא דראובן בעה"ב דע כיון שיש אונאה יתר על שתות אין חילוק בין בעה"ב לאחר ואין חילוק בבע"ה המוכר כליו בין אם מוכרן מחמת דוחק גדול שאין לו מה לאכול אם לא דבכל ענין אין בו דין אונאה. ונראה לע"ד דפשוט פרק הגוזל קמא דף ק' ראובן שאל לשמעון על המקח ואמר לו שהיא טובה ומצא בה הפסד אי א"ל חזי דעלך קא סמיכנא חייב שמעון באותו הפסד אם אינו אומן ובקי כי פושע הוא שהיה לו שלא לראות ואם הוא בקי אם עביד בשכר חייב ואי בחנם פטור שהוא אנוס ואפי' לדברי הרשב"א דפליג גבי מראה דינר לשלחני כמו שכתבנו פרק הגוזל קמא הכא נראה דודאי מודה דדמי לטבח מיהו אי א"ל גם לאומן חזי דעלך קא סמיכנא אי חייב אי לא נראה דתלוי בפלוגתא דמראה דינר שכתבנו דלרבינו יואל אם הוא אומן פטור ולמהרי"ח חייב ואי לא אמר חזי דעלך קא סמיכנא גם זה תלוי בפלוגתא דרבינו יואל ורבינו אפרים דלרבינו יואל חייב באותו הפסד ולרבינו אפרים [פטור] כיון דמצי משתמט מלקנותו ומיהו היכא דאיכא פסידא במקח שא"ל התגר שהוא טוב נראה דפטור המוכר דהא הלוקח הראהו לתגר כדי לפטור המוכר הלכך אין לו דין רק עם התגר לא עם המוכר כלל כמו לעיל וכן הדין במראה זהב לצורף או משכון כיוצא בזה כאשר כתבנו לעיל: