שלטי הגיבורים על בבא מציעא א.

אם אמר אחד לחבירו השבע וטול כולו שומעין לו ואם גם השני אינו רוצה לישבע חולקין בלא שבועה ופרש"י דוקא שכל אחד טוען שמצאה דאיכא למימר של שניהם היא שהגביהו כאחד וכן נמי אם כל אחד אומר שקנאו ונתן דמיו למוכר דאיכא למימר לשניהם נתרצה והיא של שניהם אבל אם הוא בגד וכל א' אומר שארגו שודאי אחד מהם משקר יהא מונח עד שיבא אליהו וכ"כ הרמב"ן דכל היכא שודאי א' מהן רמאי בין תפסי ביה תרוייהו בין שהוא ביד שליש יהא מונח עד שיבא אליהו וכל היכא דליכא חד ודאי רמאי חולקין אפילו הוא ביד שליש ורבינו יצחק פירש אפילו היכא שאחד מהם ודאי רמאי כגון שכל אחד אומר אני ארגתיו חולקין בשבועה חוץ משנים שהפקידו אצל א' זה מנה וזה מאתים וכל אחד אומר מאתים שלי הם שנוטל כל אחד מנה והמנה השלישי שחולקים יהא מונח עד שיבא אליהו כיון שידוע לנפקד שהוא ודאי של א' מהם אפילו קודם שבאו לפני ב"ד לחלוק עליו לפיכך יהא מונח עד שיבא אליהו ולזה נוטה דעת הרא"ש: לשון ריא"ז שנים שהיו אוחזין בטלית וטוענין עליה בב"ד זה אומר אני מצאתיה וזכיתי בה מן ההפקר וכולה שלי וזה שאוחז בה בגזל הוא אוחז ותבירו טוען כנגדו כמו כן זה ישבע שיש לו חלק בה ואין לו בה פחות מחציה וכן חבירו ישבע שיש לו חלק בה ואין לו בה פחות מחציה ושמין אותה לפי שוויה וחולקין אותה בין שניהם וכן אם זה אומר אני קניתיה כו' והיו ביד המוכר דמים משניהם אלא שהאחד נתן לו הדמים ברצון המוכר והאחד נתן לו הדמים שלא ברצונו שאין המוכר נאמן כמו שביארנו בפ' עשרה יוחסין כל אחד ישבע שיש לו בה ואין לו בה פחות מחציה וחולקין אותה בין שניהם אבל כשהוא אומר אני ארגתיה וכולה שלי לא אמרינן יחלוקו בשבועה דודאי חד מנייהו רמאי הוא אלא תהא מונח עד שיבא אליהו כמב"ה וכן ביאר מז"ה: