שלטי הגיבורים על בבא קמא ט.

המרדכי כתב בשם ראבי"ה שמעתי שכופין על מדת סדום בכה"ג והלכך מצי הדר למכפייה לבעל החצר והתוס' כתבו דאין כופין אלא כגון היכא דמהני אי הוה בעי לארווחי בהא מלתא לא מצי לארווחי הלכך כייפינן ליה כיון דלא חסר מידי אבל היכא דאי הוה בעי בעל החצר לאגורי הוה מרוויח השתא נמי כי לא מיגר ליה לא כייפינן ליה וכן פ' ר"י דאין כופין להבא אך אם עבר ונהנה א"צ להעלות לו שכר והנ"י נמי כתב דאין כופין בעל החצר וחילק בין לדין זה ובין שאר מקומות שאומר שכופין ואם זה הדר בחצר חבירו שלא מדעתו בחצר דלא קיימא לאגרא חיסר החצר הזה לדברי התוס' הא דפטור הדר היינו דוקא שלא חיסרו כלום בדירה זו אבל אם חיסרו אפי' דבר מועט כגון שהיה הבית חדש וזה חיסרו במה שהשחיר לובן הכותל צריך לשלם לו כל מה דאיתהני מיניה ואין אומרים שישלם לו רק דמי החסרון שחיסרו אלא אע"פ שהחסרון היה מועט מגלגלין עליו את הכל וצריך הנהנה לפרוע כל הנאתו אע"פ שעולה יותר הרבה מכדי חסרונו וכ"כ הרא"ש ומרדכי ז"ל וכ"כ הטור ח"מ סי' שס"ג אמנם הנ"י בשם הרמ"ה חילק כמה חילוקים ואנחנו צריכים לחילוקים ההם לדעת הרמ"ה ז"ל אבל לדעת שאר הפוסקים לעולם כשיש חסרון צריך לשלם לו את הכל דתועלת דירתו אינה חשובה כלום:

ובפירוש חצר דקיימא לאגרא איכא פלוגתא בהגהת אשר"י איתא דפסק ראבי"ה דאע"ג דאילו הוה בעלים הכא הוו מיגרי ליה כיון דליתנהו הכא לא הוא ולא שלוחו ולא שום משתדל להשכירו הדר בו פטור דהוי כמו דלא קיימא לאגרא וכתוב שם דיש משיבין עליו. וכן נראה דעת הרמ"ה שהביא הנ"י דפליג עם ראבי"ה. וכבר כתב המרדכי בשם ראב"ן דבזמן הזה כל הבתים קיימי לאגרא ואולי כי בתים דוקא קאמר ראב"ן אבל מידי אחרינא לא אמר דבזמן הזה עביד למיגר וכן דעת הגהת אשר"י דאע"פ דלא ידע המהנה בהנאות הנהנה צריך להעלות לו שכר ואין אומרין דלא קיימא לאגרא ולא חסרו אלא ודאי קיימא לאגרא וחסרו ואין להקשות לראבי"ה מההיא דהשוכר בית מראובן ונמצא של שמעון דאמר דאע"פ דדר ביה שלא ברשות שמעון מעלה שכר לשמעון דהתם ראובן שמשכיר' חשיב משתדל של שמעון: התוס' כתבו דהדר פטור כיון שאינו נהנה ואע"פ שגורס הפסד לבעל החצר מידי דהוה אהרביץ ארי לפני בהמות חבירו דפטור. ולא עוד אלא אפי' תקף חבירו והוציאו בע"כ מביתו ונעל הדלת בפניו ואיהו דר ביה אין זה אלא גרמא בעלמא ולא מחייב אלא כשעת הגזילה דהוי כאילו גזלה ממנו. הלכך פטור משכירות הבית וכ"כ הטור ח"מ סי' שס"ג בשם רשב"ם שאם הדר בו לא היה צריך לשכור בענין שאינו נהנה פטור אפי' אם החצר עומד להשכיר. וכ"כ המרדכי בשם הר"ר פרץ. אבל רבינו כתב שהדר בו צריך להעלות לו שכר אם החצר עומד להשכיר אע"פ שהדר לא עביד למיגר. וכתב הרא"ש הטעם שחייב משום שאכל חסרונו של זה ולא דמי לנועל ביתו של חבירו דפטור דהתם משום שלא בא לידו כלום מחסרון חבירו דאע"פ שנעל דלת בית חבירו לא דר בו ולא נהנה מחסרון בעה"ב אלא שגרס לו לבעה"ב שלא השכירו אבל זה הדר בחצר דקיימא לאגרא אע"ג שלא נהנה שהיה מוצא דירה אחרת בחנם דאיהו גברא דלא עביד למיגר מ"מ השתא מיהת קאכיל מה שחבירו נפסד ולזה הסכים הרא"ש ז"ל והנ"י בשם הרא"ה: