שלטי הגיבורים על בבא קמא ו.

הגה"ה מיי' פ"ח מהל' נזקי ממון דהאידנא דתקנו הגאונים לגבות בע"ח מן המטלטלין של יתומים ופשטה תקנה זו בכל בתי דינין מגבין גם הנזקין ממטלטלין של יתומים. ונראה ג"כ שהוא דעת רבינו וכן כתבו הפוסקים בשם רבינו וכן הוא דעת סמ"ג עשין ס"ז. ורבינו אפרים כתב והביא דבריו הרא"ש וטוח"מ סי' תי"ט דנזקין אינו גובה ממטלטלי דיתמי דכי תקון רבנן לגבות ממטלטלי דיתמי היינו דוקא לבע"ח משום נעילת דלת בפני לוין אי נמי לאשה משום פריה ורביה אבל לנזקין דמלתא דלא שכיחא היא לא תקון מידי. ור"ת כתב דאפי' לבע"ח לא תקינו גאונים לגבות ממטלטלי דיתמי כי אם בכתובה משום שמקנה מטלטלי אגב מקרקעי וגם רב שרירא גאון לא תיקן כך אלא בכתובה. וא"כ לדידיה פשיטא שאין הנזקין גובין ממטלטלי דיתמי דודאי בנזקין ליכא טעמא שהקנה לו מטלטלי אגב מקרקעי. והרא"ש כתב דבדורות הללו מטלטלי כמקרקעי לכל מיני שעבוד מדינא דגמ' אף בלא תקנה מידי דהוה אגמלא דערביא שהאשה גובה כתובתה מהן ואם הניח מקרקעי דגובה מהן אליבא דכ"ע אית דאמרי דבין היתומים קטנים או גדולים אינו גובה רק מן הזיבורית כדין הבא ליפרע מנכסי יתומים דיתומים משמע בין גדולים בין קטנים והרשב"א כתב בשם רבינו יונה דלענין נזקין דוקא אם היתומים קטנים מגבין לניזק מן הזיבורית אבל אם הם גדולים מגבין להן מן העידית:

הגה"ה לדברי מיי' פ"ג מהל' נזקי ממון פשוט הוא דגם לכבשים קטנים הוי משונה דאין דרכו לאכול אף הכבשים הקטנים וכ"ש הגדולים והלכך דינו כדין קרן תמה ומשלם ח"נ וכן נראה קצת מלשון רבינו אף רש"י פי' להדיא דדוקא בכבשים גדולים הוי משונה אבל בקטנים אורחיה היא. ורש"י נקיט גירסת התלמוד כאן פ"ק דב"ק. ומיי' ושאר הפוסקים נקטי גירסת התלמוד ס"פ אלו נערות בכתובות דף מ"א דדייק כוותייהו: