שלטי הגיבורים על בבא קמא מג.

לדעת הרי"ף ז"ל שם אם הישראל נטל ממון חבירו ונתנו ליד האנס חייב אפי' שהאנס אנסו על הנטילה כגון שאמר לו האנס לך לבית פלוני והבא לי ממון בידך ותנהו לי והלך זה ונטל ממון מבית פלוני והביא לו חייב זה הנוטל לשלם לזה שנטל הממון מביתו כיון שעשה מעשה בידיו וכ"ה דעת מיי' פ"ח מהל' חובל ומזיק וסמ"ג עשין ע' והרא"ש שם והטור ח"מ סי' שפ"ח ולפירש"י ז"ל שם והראב"ד ז"ל ור"ח ובעל העיטור שהביא הנ"י ז"ל שם דבריהם באורך מוכח דסבירא להו דדוקא אם האנס אנסו לזה מחמת עצמו על ממון סתם והלך זה והביא בידו ממון חבירו ונתן לאנס הוא דחייב דהציל עצמו בממון חבירו אבל אמר לו האנס לך והבא לי ממון של פלוני והלך והביא ה"ז פטור דאממון דחבריה הוא דאנסוהו ואינו מציל עצמו בממון חבירו והאריכו בראיות כמו שכתבו כולם שם הנ"י ז"ל באורך ואם היה יודע האנס בממון זה מאליו ואנס לזה להביאו לו והוא במקום שאין יד האנס שולטת נראה בעיני דודאי לדעת הרי"ף דמפרש לההיא דפקיע של עמיר דמיירי דקאי בתרי עברי דנהרא דלא מצי למשקליה מאיליו דחייב הנאנס הזה שנשא ונתן ביד ובשיטה זו קאי הרשב"א שהביא המ"מ דבריו פ"ח מהל' חובל ומזיק ופ"ה מהל' פקדון דס"ל דאפי' ידע האנס בממון זה אם הוא טמון בבית בעלים במקום שלא יוכל האנס למצוא אותו אם לא יראנה לו זה הנאנס והלך זה ונתן לו חייב דלדידהו אינו פטור אא"כ ידע בו והוא במקום שהאנס יכול ליטלו וימצאהו אם יבקשנו דלא הוי כפקיע דעמיר דנהר מפסיק ביניהם אבל לדעת החולקים על הרי"ף כגון ר"ח ובע"ה וכמה פוסקים שהביא הנ"י דמפרשי ההיא דפקיע עמיר דמש"ה חייב הנושא ונותן משום דאין שם אונס כלל שלא היה יכול לאונסו מכיון שהנהר מפסיק ביניהם לדידהו נראה דודאי כל עוד דאמר דנושא ונותן ע"י אונס פטור ה"ז פטור אפי' לא יוכל האנס ליטלו מעצמו דלא מפליג כלל בין יוכל ליטלו מעצמו או לא והרא"ש נמי אע"פ דאזיל בשיטת הרי"ף לחייב הנאנס לישא וליתן מ"מ ס"ל דכל שנפטר הנאנס לישא וליתן ה"ז פטור אפי' לא היה יכול האנס ליטלו דגם איהו מפרש לההיא דפקיע של עמיר שלא היה שם אונס כדמפרש לה ר"ח וסיעתו. ואם אנסוהו לילך ולהביא ממון פלוני שבבית פלוני והלך והביא בזה נראה דאיכא פלוגתא בין הנ"י והרא"ש דהנ"י שם כתב שאם אנסוהו כותים לישראל ואמרו תן לנו ממון פלוני שבבית פלוני חבירך והלך זה ונטל ונתן ביד חייב דכיון שאין ממון זה בידו ממש אין זה נקרא שבא לו האונס מחמת אותו ממון דדוקא כשהממון שאנסוהו עליו הוא בידו כההיא דפקדון שזכרנו הוא דהוי האונס מחמת אותו הממון והרא"ש שם דאם אמרו האנסים לזה לך והבא לי ממון פלוני שבבית פלוני דפטור דכיון דידע האנס בממון זה שלא ע"פ המוסר פטור וכ"כ הטור ח"מ סי' שפ"ח ומשמע להדיא מדברי הרא"ש שם דאין חילוק בין אם הממון שאנסוהו עליו בפרט היה פקדון אצלו והלך והביאו בין לא היה פקדון אצלו אלא שהיה ביד אחר ואנסו עליו בפרט בכל ענין פטור הנושא והנותן ביד דהרי לא פי' ההיא דירושלמי דמיירי בפקדון דהכי פי' הרא"ש שם להדיא דמיירי אפי' באומר לו לבית פלוני והבא ממון פלוני שאין בידו דנאנס ומה שהוקשה על זה להנ"י דקאמר א"כ דאפי' שכשהוא ביד אחר פטור אמאי הוצרכו לתת טעם בפקדון לפטור שידו כיד בעלים אין זה קושיא להרא"ש דודאי דלפי הירושלמי סגי בטעמא שהכותי האנס יודע שהכוס פקדון בידו כמ"ש שם הרא"ש בעצמו אבל תלמוד דידן לא ירד לההיא טעמא ומ"מ תרי הטעמי' אמתיים ונכונים הם הלכך לדעת הרא"ש הא דחייב כשנושא ונותן ביד ע"י אונס כשאומר לו האנס לך והבא לי ממון של פלוני דוקא כשלא פירש לו האנם איזה ממון יביא לו שאינו יודע האנס הממון שבבית פלוני אלא א"ל לך הבא ממון של פלוני דאז כיון שאין האנס יודע מה ממון יש בבית פלוני אין האונס בא לו לזה מחמת אותו ממון וכשזה מביא לו חשיב כאילו מסר איהו מעצמו זה הממון ביד האנס דהא לא היה יודע בזה הממון בפרט שמביא לו והלכך חייב אבל אם פירש לו האנס הממון שיביא לו מבית פלוני אין זה עושה כלום מדידיה אלא מחמת האונס שהממון ההוא גרם לו האונס ואין כאן מציל עצמו בממון חבירו כלל מיהו דוקא כשלא הודיעו המוסר מעיקרא אבל הודיעו המוסר מעיקרא לפעמים חייב ואם אנסוהו הכותים בסתם והלך זה והראהו ממון חבירו גם בזה נראה דפליגי דלהרי"ף שם וכן לדברי הנ"י שם והרא"ש והטור ת"מ פי' שפ"ח מוכח להדיא דאם אנסוהו הכותים בסתם והלך זה והראה ממון חבירו חייב לשלם דודאי בכה"ג מציל עצמו בממון חבירו הוא ולדברי ר"ח שם שהביא הנ"י מוכח להדיא דאם אנסוהו להראות בסתם והלך והראה ממון חבירו פטור דאין זה אלא גרמא בלבד כיון שלא נשא ונתן ביד כלל ופשיטא דכן הוא דעת רש"י והראב"ד ובעל העיטור דכולהו בחד שיטה איתנהו וא"ת והא שם בגמ' איתא להדיא דאנסוהו להראות שלו והראה של חבירו בהדייהו חייב והיאך א"כ יפטר בהראה של חבירו כשאנסוהו סתם אין זה קושיא דהתם כשאנסוהו להראות שלו והראה גם של חבירו חייב לכ"ע משום דמה שהראה של חבירו הוי מעצמו גמור ולא היה שם אונס כלל ועיקר דהא האנס לא אנסו בסתם אלא אנסו בפרטות על שלו ואילו היה מראה לו את שלו לא היה האנס מבקש ממנו דבר אחר הלכך כשזה מראה לו שלו וגם של אחרים הוי מראה ממון חבירו שלא באונס כלל והלכך חייב לכ"ע אבל היכא שאנסו בסתם ולא פירש על מה הוא מאנס אפשר שיהיה האונס על ממון אחרים כמו על ממון עצמו הלכך כשמראה ממון חבירו חשיב שפיר ע"י אונס ופטור לר"ח וסיעתו: